תפסיקי לאכול את עצמך

נפגשנו לראשונה בדיוק לפני ארבע שנים,
יוני 2013, מלון הרודס בתל אביב, בכנס של גיל פרץ.
התיישבנו לצד אותו שולחן
באולם ובו עשרות רבות של משתתפים.
לאחר סבב הכרות קצר, ממש בתחילת היום,
גיליתי שאפרת עוסקת בענייני תזונה.
תחום חשוב ודי רחוק ממה שאני עוסק בו.
תחום שפחות מעסיק אותי.
כך לפחות חשבתי בתחילה…

עם הזמן, הקשר שהתפתח וההכרות שהעמיקה
הבנתי שהעבודה שאפרת ואני עושים
היא במידה רבה אותה עבודה,
המבוססת על אותם עקרונות מרכזיים.
אמנם, בצורות שונות ובסביבות שונות,
אך המהות היא אותה מהות:

שנינו עוסקים במערכות יחסים.
מערכות יחסים המבוססות על כבוד, אמון וקבלה.
שנינו עוסקים בתקשורת ובהקשבה.
תקשורת מקרבת, הקשבה אמפטית וסקרנית.
שנינו עוסקים בלקיחת אחריות ובבחירה:
על המחשבות, המילים, ההחלטות והפעולות שלנו.
שנינו נוגעים בכא"בים (כעס – אשמה – בושה) –
בתשומת הלב לנוכחות שלהם בחיינו, ובהשפעה שלהם על מעשינו.
את שנינו מעסיק החינוך שקיבלנו ו-"האילופים" שעברנו,
הנוכחים מאוד בחיינו ומשפיעים על ההתנהלות שלנו.
שנינו מלווים אנשים בתהליכים ובמסעות שלהם,
עבור שנינו העבודה שלנו היא גם זכות גדולה
וגם אחד הדברים שהכי ממלאים אותנו.

המהות היא אותה מהות, העקרונות המרכזיים דומים מאוד.
ועם זאת, יש שוני בעבודה שלנו:
אפרת קלודין מתמקדת במערכות יחסים עם הגוף ועם אוכל,
אני מתמקד במערכות יחסים עם עצמנו ועם אחרים.
אפרת מלווה בעיקר נשים ונערות,
אני עובד בעיקר עם מנהלים ומנהלות, ארגונים, צוותים וחברות.

**
השבוע אפרת העלתה סדרה ובה ארבעה סרטונים מושקעים
הנוגעים בתזונה ובמערכות היחסים עם הגוף שלנו.
כל סרטון הוא באורך של כ-20 דקות.
בין היתר היא נוגעת בתחומים הבאים:
– מדוע דיאטות לא עובדות.
– מה גורם לנשים רבות לאכול הרבה יותר ממה שהן רוצות.
– מחשבות אוטומטיות המנהלות את האכילה ואיך להשתחרר מהן.
– מפת דרכים לאכילה אינטואיטיבית בריאה.
– כיצד לייצר מערכת יחסים מיטיבה עם הגוף ועם אוכל.

ניתן ומומלץ לצפות בסרטונים בחינם מהקישור הבא.

**
כשאפרת ואני דיברנו לפני מספר שבועות,
היא סיפרה לי שהיא בחרה לקרוא לתכנית הזו "להפסיק לאכול את עצמך".

"שם מדהים", אמרתי לה, "קולע בול !"
"לא סתם אתה אוהב אותו", היא חייכה,
"הצעת לי אותו כבר אז באותו כנס כשנפגשנו לראשונה".

וואוו… שכחתי מזה לגמרי…
מרתק איך תנועה נוצרת.
איך דברים מתפתחים ומתרחשים.

הנה שוב הקישור לסדרת הסרטונים של אפרת.

**
השבוע בחרתי להקדיש את הפוסט הנוכחי לאפרת ולסרטונים שלה.
אולי בגלל שזו אפרת.
אולי בגלל הנושא והחשיבות שלו.
אולי בגלל סיבה אחרת…

חידוד כוונה, רגע לפני שליחה:

הלוואי שבזכות המסר הזה,
בצורה ישירה או עקיפה
(מוזמנים להעביר הלאה…)
נשים (ואולי גם גברים…) שזה מתאים להן,
תתחברנה לאפרת ולעבודה שלה.

הלוואי שבזכות החיבור עם אפרת ועם העבודה שלה,
עוד ועוד נשים (לפחות אחת…)
תחווינה חיבור עמוק עם עצמן ועם גופן,
חיבור שיגרום להן להרגיש טוב יותר
וישפר את איכות חייהן,
בקצב ובצורה שמתאימים להן,
בדרך מדויקת המשרתת את הטוב העליון שלהן.

הלוואי שבזכות השינוי שאותן נשים יעברו,
יושפעו חייהם של ילדים, אנשים ומשפחות
וייזרעו זרעים של ריפוי, קבלה, שקט, שמחה ואהבה.

אמן.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר.

 

זה שאמרו לך את מה שאמרו לך…

זה שאמרו לך את מה שאמרו לך,
לא אומר שמי שאמר את זה באמת חושב כך או מתכוון לזה.

וגם אם הוא חשב כך או התכוון לזה באותו רגע,
זה לא אומר שהוא חושב כך או מתכוון לזה בדרך כלל.

וגם אם הוא חושב כך או מתכוון לזה בדרך כלל,
זה לא אומר שזו "האמת" או "המציאות".

זו בסך הכול המחשבה שלו,
נקודת המבט שלו, האמונה שלו
לא מעבר לכך.

**
אם זה פוגע בך, כואב או מפריע לך,
כנראה שגם בך יש מחשבה או אמונה כזו.
על עצמך.

בהיעדר ביקורת פנימית,
ביקורת חיצונית היא רק משוב.

**
אפילו מחשבה כזו שלך על עצמך,
לא הופכת את זה ל"נכון".
זו בסך הכול עוד נקודת מבט או אמונה,
שגם היא אינה "האמת" או "המציאות"…

חיים מלאים. היום.

יעילות ואוטומציה

הטכנולוגיה מאפשרת לשלוח הודעה אחת למאה אנשים שונים בלחיצת כפתור.
זה נשמע יעיל.
לעתים זה אפילו יעיל.
אבל לא תמיד.

לפעמים יותר יעיל לשלוח בדיוק את אותה הודעה
באופן אישי מאה פעמים למאה אנשים שונים.

והכי פחות יעיל זה לשלוח מאה הודעות אישיות שונות למאה אנשים שונים.
או אולי הכי יעיל.
תלוי מה מנסים לעשות ולאן מכוונים.

**
אנשים הם לא רובוטים.
ליחס אישי אין תחליף.
מערכת יחסים חיונית לעשייה.
יעילות ואוטומציה הם שני דברים שונים.

חיים מלאים. היום.

אתמול, אי שם במרכז הארץ

אתמול, אי שם במרכז הארץ,
מורה אחת, בתיכון אחד,
נפרדה באופן אישי מעשרות תלמידיה
כשהפתיעה אותם במכתב אישי מעוצב
עם רשימת התכונות הייחודיות שהיא רואה ומעריכה
בכל אחד ואחת מהם.

**
אולי זה מסביר חלק מהסיבה
לנוכחות המלאה בכיתתה לאורך השנה
לרעב ללמידה ולאהבת המקצוע שיש לתלמידיה…

וכל זאת,
עם אותו שר,
עם אותה מערכת,
עם אותה משכורת,
ועם אותם בני נוער,
שקוראים עליהם כל כך הרבה בעיתונים
וששומעים עליהם בלי סוף בחדשות.

חיים מלאים. היום.

מזמן לא דיברנו

מזמן לא דיברנו.
אתה ואני.
לא ככה.
לא בצורה הזו.
היינו עסוקים לאחרונה.
גם אתה וגם אני.
עם אנשים אחרים,
בדברים אחרים.

**
אני שמח שמצאנו את הזמן הבוקר.
כרגיל, מספר דקות של נוכחות והקשבה הספיקו.
יצרו בהירות.
פתאום הבנתי על מה זה יושב.
נקודה מרכזית אחת.
אולי שתיים.
משהו בי נרגע.
והתחדד.

**
אני שמח שנפגשנו הבוקר.
אתה ואני.
אני ואני.
התגעגעתי…

חיים מלאים. היום.

את זה. עכשיו.

מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה ______.
("גם וגם" זו לא תשובה).
את זה.
עכשיו.

**
מספר דוגמאות:

עם הכניסה לרכב, רגע לפני תחילת נסיעה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להגיע בבטחה ליעד.
את זה.
עכשיו.

עם ההגעה הביתה, לאחר יום עבודה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להיות נוכח עם ילדי.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להקשיב וללמוד.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה לטפל באי ההבנה.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה לקדם את העבודה.
את זה.
עכשיו.

**
בכל רגע נתון,
אנו יכולים להיות אך ורק במקום אחד.
איפה הכי חשוב שנהיה כרגע?

חיים מלאים. היום.

איך אצלך, איך החיים שלך…?

" איך אצלך, איך החיים שלך?
אתה מחייך ויפה החיוך שלך
כמו תמיד יש בו חום יש גם עוצמה וכח
אבל משהו בו לא נותן לי עכשיו מנוח

**
ואיך אצלך התמונות באמת מקסימות
הבית יפה הילדים מתוקים מאד
אבל איך אצלך לא סיפרת דבר עדיין
מה קרה לשמחה מה קרה לברק בעיניים

**
אם זה קשה בוא נשכח מזה
אם זה קשה בוא נעזוב את זה
בוא נדבר על גשמי העונה
על תזונה נכונה על מצב המדינה

**
עוד שומעת אותך אסור לאבד עניין
אין עבר אין עתיד רק אנחנו עכשיו וחג
אף אחד לא ישתיק הם לא ישנו אותנו
ולאן שנלך החלום ילווה אותנו

**
אם זה קשה בוא נשכח מזה
אם זה קשה בוא נעזוב את זה
בוא נדבר על גשמי העונה
על תזונה נכונה על מצב המדינה

איך אצלך, איך החיים שלך? "

**
ואיך אצלך – תודה לחווה אלברשטיין על המילים והשירה, תודה לערן ויץ על הלחן.

חיים מלאים. היום.

פסטיבל סרטים של ברווזים

"בספר כוחו של הרגע הזה, הזכרתי את ההבחנה שלי,
שלאחר ששני ברווזים נלחמים זה בזה,
הם נפרדים ושטים לדרכם בכיוונים מנוגדים.
כל ברווז מנפנף במרץ בכנפיו פעמים אחדות,
ובכל משחרר את האנרגיה העודפת שהצטברה במאבק.
אחרי שהם מנפנפים בכנפיהם,
הם צפים על פני המים בשלווה,
כאילו לא אירע דבר.

אילו היתה לברווז נפש אנושית,
הוא היה משמר את מצב הלחימה באמצעות החשיבה, בהמצאה של סיפור.
זה ודאי היה סיפורו של הברווז:

'אני לא מאמין שהוא עשה לי את זה.
הוא היה במרחק של עשרה סנטימטרים ממני.
הוא חושב שהאגם שייך לו.
הוא לא מתחשב במרחב האישי שלי.
לעולם לא אבטח בו.
בפעם הבאה הוא ינסה משהו אחר רק כדי להרגיז אותי.
אני בטוח שהוא כבר זומם משהו.
אבל אני לא אקבל את זה.
אני אלמד אותו לקח שהוא לא ישכח.'

החשיבה ממשיכה לטוות עוד ועוד את סיפוריה,
לחשוב ולדבר על כך במשך ימים, חודשים או שנים.
ככל שזה נוגע לגוף, המאבק נמשך,
והאנרגיה שהוא מייצר בתגובה על כל אותן מחשבות
היא רגש, המייצר עוד חשיבה.
זאת הופכת להיות החשיבה הרגשית של האגו.
חיים הברווז היו נעשים בעייתיים מאוד אילו היתה לו חשיבה אנושית.
אל זו הדרך שרוב בני האדם חיים כל הזמן.
אף מצב או אירוע אינם מסתיימים לעולם.
החשיבה ויציריה – 'אני והסיפור שלי' – ממשיכים עוד ועוד.

אנו מין שאיבד את דרכו.
לכל דבר בטבע, לכל פרח, עץ או בעל חיים,
יש שיעורים חשובים ללמד אותנו, אם רק נעצור, נביט ונקשיב.
וזה שיעורו של הברווז:
נפנפו בכנפיכם – 'שחררו את הסיפור שלכם' –
ושובו למקום העוצמה היחיד: רגע ההוה"

~ "ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה, עמוד 97.

**
גם השבוע זכיתי לקחת חלק בפסטיבל סרטים שוברי קופות
המתקיים בימים אלו ממש בכל רחבי הארץ.

בחלק מהסרטים רק צפיתי ובאחרים זכיתי לככב כשחקן פעיל.
אפילו פגשתי חלק מכם שם… צוחק

הנה רשימה חלקית של 15 מהסרטים המובילים:

1. ככה לא מתנהגים
2. ילדים מפונקים מדי
3. לא רואים אף אחד ממטר
4. עובדים כפויי טובה
5. מכריחים אותי 3
6. למה הוא עושה לי את זה
7. בכוונת תחילה
8. הזדמנות בלתי חוזרת
9. בסדר, לא בסדר
10. רק לי אכפת
11. הכול בגללה
12. תקועים
13. פרצוף תחת
14. המורה שחושבת שאני עובד אצלה
15. שוב מסננים אותי

**
תוכלו למצוא את כל הסרטים גם בשבוע הקרוב
במשרדים, בכיתות, בכבישים וברחובות הקרובים לביתכם.
וגם, כמובן, בביתכם… ובראשכם…

כל ההקרנות הן בחינם וללא הגבלת גיל
אך משלמים עליהן מחיר חיים יקר.

הצפייה באחריותכם המלאה.

אם פגשתם אותי באחד הסרטים, השתתפתם בסרטים דומים,
ואולי אפילו צפיתם בשובר קופות נוסף שלא מופיע ברשימה,
אתם מוזמנים לכתוב כמה מילים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

להחזיק כוונה ולשחרר לחץ

להחזיק כוונה של הקשבה.
להרשות לעצמנו לעצור.
להישען אחורה ולהתבונן בסקרנות.
לקחת את הזמן…
לתת ל"עיניים של הלב" להתרגל ולהתחיל לראות.

**
לשחרר לחץ מ-"שורה תחתונה".
לא להיבהל מ"חוסר אפקטיביות" (מה זה בכלל… ??).
להפסיק לרגע לחפש את הצעד המעשי הבא.
להפסיק לרגע לרדוף אחרי התשובה או הפתרון.

**
לאט לאט…
בהרבה עדינות ובהרבה כבוד…
להיות נוכחים עם מה שעולה.
עם מה שבוחר להופיע ולגלות את עצמו בפנינו.

חיים מלאים. היום.

מה מכל האפשרויות ?

בדיוק לפני 28 ימים התחיל להתממש הרעיון של "לחשב מסלול מחדש".
בשבוע שעבר כתבתי על שמונה פחדים המלווים אותו ואותי.
היום בערב יוצאים לדרך עם מפגש ראשון …

**
אז… מה בעצם "מחזיק" עבורי המפגש הזה הערב …?

– מבחן שצריך לעמוד בו (ואפשר גם להיכשל בו) ?
– הזדמנות ללמידה, לגדילה ולהתפתחות ?
– אפשרות לגעת באנשים, לתרום ולתת ערך ?
– עוד צעד בדרך מתמשכת ?
– חוויה נוספת במסע חיים ?
– ניסוי חדש היכול להביא לפריצת דרך תשתיתית ?
– מפגש מסקרן שבו קורים דברים (מתוכננים יותר או פחות) ?
– מרחב אינסופי לפוטנציאל שרוצה להתממש ?
– משהו אחר… ?

**
הדרך שבה אנו מתייחסים למפגש כלשהו, או לאירוע מסוים, 
משפיעה מיידית על המחשבות, החוויות והתחושות שלנו,
כמו גם על הנוכחות וההתנהלות שלנו לפני האירוע ובמהלכו.

חיים מלאים. היום.