תגית: הזדהות

3 רמות של פחדים

כשמשהו שאנחנו רוצים שיקרה, לא קורה,
או כשמשהו שאנחנו לא רוצים שיקרה, קורה,
מתעוררת בנו התנגדות.

ההתנגדות היא למה שקורה, 
השונה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו על מה שצריך היה לקרות.

**
מקור ההתנגדות הוא היאחזות.
היאחזות במחשבה או ברעיון שאנו מאמינים שהם נכונים או טובים יותר.

לדוגמא:
כחצי מהעם מאמינים שעדיף שביבי יהיה ראש ממשלה, ושאם זה יקרה זה טוב למדינה.
כחצי מהעם מאמינים שעדיף שביבי לא יהיה ראש ממשלה, ושאם זה יקרה זה רע למדינה.

כשאנשים נאחזים במחשבה או ברעיון, 
יש להם פחות פתיחות ויותר שיפוטיות כלפי אנשים, מחשבות ורעיונות אחרים.

**
מקור ההתנגדות שאנו חווים הוא היאחזות.
בבסיס ההתנגדות וההיאחזות נמצא פחד.

פחד ממה שעלול לקרות ואנו מקווים שלא יקרה,
או פחד ממה שעלול לא לקרות, ואנו מקווים שיקרה.

**
על-פי סוזן ג'פרס (מחברת הספר "להרגיש את הפחד ובכל זאת…לעשות"), 
קיימות שלוש רמות של פחדים:

א. הרמה החיצונית "שמעל פני השטח":
דברים שקורים לנו או דברים המצריכים פעולה שלנו. לדוגמא:
הזדקנות, חולי, מוות, מלחמה, פיטורים, גירושים, פרישה, תאונה …
בחירות, ראיון עבודה, דיבור בפני קהל, שינוי קריירה, ביצוע בדיקה רפואית, שינוי מערכת יחסים…

ב. רמת "מצבי התודעה הפנימיים":
תחושות, רגשות ותפיסות שלנו את עצמנו ואת מה שקורה לנו.
תחת כל פחד ברמה החיצונית מצוי פחד אחד לפחות ברמת התודעה הפנימית.
דוגמאות:
פחד מדחייה, מהצלחה, מכישלון, מבדידות, מכאב, מביקורת, מחוסר אונים, מפגיעות, מאיבוד זהות…

ג. רמת "אני לא מסוגל/ת להתמודד עם זה !"
בבסיס כל אחד מהפחדים ברמה החיצונית (רמה #1) או ברמת התודעה הפנימית (רמה #2)
מצוי הפחד היסודי שלא נוכל להתמודד עם זה.

דוגמאות:
לא אוכל להתמודד עם זקנה.
לא אוכל להתמודד עם המחלה.
לא אוכל להתמודד עם האובדן.
לא אוכל להתמודד עם השינוי.
לא אוכל להתמודד עם הדחייה.
לא אוכל להתמודד עם הכישלון.
לא אוכל להתמודד עם הכאב.
לא אוכל להתמודד עם אי-הוודאות.

**
בכדי להבין טוב יותר את הפחד שלנו, אנו יכולים להיעזר בשלוש השאלות הבאות:

א. מה אני חושש/ת שיקרה?
ב. מה איני רוצה לחוות?
ג. עם מה אני חושש/ת שלא אצליח להתמודד?

שלוש השאלות הללו יכולות לסייע בהגברת נוכחות ובשהייה עם הפחד.
הן מאפשרות לנו להתבונן בהתנגדויות ובפחדים שלנו, ולהפחית את ההזדהות עמם.

**
השבוע הזה הרגיש לי אינטנסיבי.
הבחירות + הקורונה + עניינים נוספים הביאו איתם אנרגיה חזקה ומרוכזת עבורי.
הרבה טריגרים שעוררו בי התנגדות, חשש, כעס וחוסר וודאות.

במצבים כאלה אני משתדל לעשות קצת יותר "עבודה פנימית" של הפניית תשומת לב למחשבות, רגשות ותחושות, הגברת נוכחות ופירוק הזדהויות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה רק התפקיד שלך

"כדי להיות נבונים, עלינו להיות מסוגלים להיכנס לכל תפקיד במלואנו,
בתשומת לב ובחמלה, ולהרפות ממנו כשאין בו עוד צורך.
כשאנחנו מתחתנים, עלינו להניח לתפקידנו הקודם כרווקים.
כשילדינו הופכים לאנשים מבוגרים, עלינו להרפות מתפקידנו כמי שעוזרים להם לנהל את חייהם.
כשאנחנו עוזבים מקום עבודה אחד ועוברים לאחר,
כשאנחנו פורשים מעבודה או כשאנחנו מתקדמים מתפקיד עובד לתפקיד מנהל,
עלינו להרפות מהתפקיד הקודם שלנו ולקחת על עצמנו את התפקיד החדש.
נוכל להיות חופשיים רק אם תוך כדי מילוי כל התפקידים הזמניים האלו לא נשכח שבבסיסם,
הם לא מי שאנחנו באמת."

**
"כשם שאנחנו מזדהים עם תפקידים, אנחנו יכולים להזדהות גם עם תדמית.

כשנבחן את התדמית שלנו, השבט שלנו או התפקיד שלנו, נוכל להכיר בכך שהם זמניים.
נוכל ללמוד לכבד אותם מבלי להזדהות איתם לגמרי, מבלי ללכת לאיבוד בתוכם."

**
"בחיי כל אחד מאיתנו יש תקופות שבהן נדמה שאנחנו המחזאים,
ויש לנו חופש עצום לבחור את כיוון הסיפור.
אחר כך באות תקופות שבהן אנחנו מוגבלים יותר לתפקידים שאנחנו חייבים לבצע:
הורה, מפרנס, אזרח, בן קהילה, הוגה.
חיינו כבוגרים מחייבים אותנו להיכנס לתפקידים שניתנו לנו.
החופש נובע מעצמו כאשר אנחנו אוחזים בהם בעדינות, בקלות,
כשאנחנו רואים אותם כפי שהם ותו לא."

~ הציטוטים מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בעד או נגד

בעולם דו-קוטבי אתה בעד או שאתה נגד.
אין משהו אחר.
שחור או לבן.
תבחר.
אם אתה לא בעד, אתה נגד.
אם אתה לא נגד, אתה בעד.

**
בעולם דו – קוטבי יש רק הפגנות מחאה או מפגני תמיכה.
אין משהו אחר.

אם את לא מפגינה נגד,
את הרוב הדומם.
את בעד.

אם את לא מפגינה בעד,
את הרוב הדומם.
מחזקת את הנגד.

**
במציאות פחות שטוחה ופשטנית,
בין שני קטבים יש עולם ומלואו.
לצד הפגנות מחאה
ועצרות תמיכה
יש מפגשי נוכחות.

לא חייבים לבחור נגד או בעד.
אפשר לבחור להיות עם.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כח' תשרי – ג'ודו, מחשבות ומדוזות

אפשר לראות את זה בכל תחרות ג'ודו:
שני המתחרים נעים זה מול זה.
הם מושיטים ידיים קדימה ומנסים לאחוז בחולצת היריב.
ברגע שהצליחו, הם מקרבים אותו אליהם ומפעילים עליו "תרגילים" שונים בכדי לנצח.
מתחרה שנתפס בידי יריבו מנסה להתחמק במהירות בכדי להחזיר לעצמו את החופש.
הוא יודע שהוא בסכנה, נתון לשליטת היריב שיכול להכניעו בצורות שונות.

אחת המיומנויות הנרכשות החשובות היא להשתחרר מאחיזת היריב.
ישנם כמה תרגילים אפקטיביים בדרגות קושי שונות שנועדו לשרת את המטרה הזו.

בדומה ליריב בג'ודו, לפעמים המחשבות שלנו תופסות אותנו ומגבילות את החופש שלנו.
בשונה מג'ודו, פעמים רבות איננו מודעים לכך שמחשבותינו אוחזות בנו.
כשזה קורה (אחיזה ללא מודעות) אנו מזדהים עם מחשבותינו ומתקשים להפריד ביננו לבינן.
המצב הזה יכול להיות מסוכן ולהיחוות מפחיד, כואב, מייאש ומתסכל.

כשאנו מצליחים לייצר הפרדה בינינו לבין המחשבות שלנו משהו נפתח ומשתחרר.
כשאנו מצליחים להתנתק מהאחיזה של המחשבות שלנו, אנו מגבירים נוכחות ומקבלים בחזרה את החופש שלנו.

יש דרכים שונות להשתחרר מהאחיזה של המחשבות שלנו בנו.
(על כך אולי יותר בפוסטים אחרים).
העקרונות המרכזיים דומים:
1. מודעות שיש כאן מחשבה עכשיו.
2. שימת לב שאנו מזוהים עם המחשבה (שהיא "תפסה" אותנו)
3. הפרדת המחשבה מאיתנו (אנו הרבה יותר מרק המחשבה הזו).
4. בחירה בתגובה ו/או בפעולה

דוגמא נוספת:
כשמדוזה צורבת אותנו אנו מרגישים כאב.
כשזה קורה, איננו מחליטים להתגרש או לשנות מקום עבודה.
בדרך כלל גם איננו כועסים על ילדינו ואיננו מאשימים אחרים במצבנו.
במקום זאת אנו עוברים את תהליך ארבעת השלבים:
1. מודעות לכאב.
2. שימת לב שהוא מגיע ממדוזה שהתיישבה לנו על הירך.
3. הפרדת המדוזה מהירך שלנו.
4. פעולה להרגעת הצריבה.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter