תגית: ברכה

הברכה

במהלך השבוע הזכרתי את ד"ר רחל נעמי רמן בשתי סדנאות שונות שהעברתי.
המלצתי בחום על ספריה "חוכמה משולחן המטבח" ו"ברכות סבי".
ד"ר רמן (ילידת 1938) הינה רופאה אונקולוגית יוצאת דופן.
בספריה ניתן למצוא שלל סיפורים מרגשים ומעוררי השראה בנושא חמלה, נתינה, קשר, ריפוי ואנושיות.

אחד הסיפורים, "הברכה" (עמוד 27, "ברכות סבי"), תפס אותי שוב הבוקר:

"כשסבא היה מסיים לשוחח עם אלוהים הוא היה פונה אלי ואומר: 'בואי, נשומהל'ה'.
נעמדתי לפניו והוא היה מניח את ידיו בעדינות מעל ראשי.
הוא התחיל בהודיה לאל עלי, ועל שעשה אותו סבא שלי.
הוא תמיד הזכיר את מאבקי במהלך השבוע וסיפר לאלוהים משהו אמיתי על אודותי.
כל השבוע חיכיתי לשמוע מה הוא יספר הפעם.
אם טעיתי במהלך השבוע הוא היה מציין את היושר שלי.
אם נכשלתי, הוא היה מעריך את מאמצי הקשים.
אם נרדמתי, אפילו לזמן קצר, ללא כותונת הלילה שלי, הוא חגג את אומץ ליבי על שינה בחושך.
ואז בירך אותי וביקש מהאימהות שהכרתי מסיפוריו – שרה, רבקה, רחל ולאה – לשמור עלי.

היו אלה הרגעים היחידים בשבוע שהם חשתי בטוחה ונינוחה.
משפחתי, שכולם בה היו רופאים ואנשי מקצוע, תמיד נאבקו ללמוד יותר, להיות יותר.
תמיד היה עוד משהו ללמוד וזה אף פעם לא היה מספיק.
כשקיבלתי ציון 98 במבחן, אבי היה שואל: 'ומה קרה לשתי הנקודות הנותרות?'
במשך כל ילדותי רדפתי אחרי אותן שתי נקודות.
אבל לסבא שלי לא היה אכפת מדברים כאלה.
אני הספקתי לו.
וכאשר הייתי איתו, ידעתי בביטחון מלא שאכן זה כך.

סבי מת כשהייתי בת שבע.
מעולם קודם לכן לא חייתי בלעדיו וזה היה לי קשה מאוד.
הוא היה מסתכל עלי באופן שאיש לא ראה אותי,
וקרא לי בשם מיוחד – נשומהל'ה – 'נשמה קטנה ואהובה שלי'.
לא נותר איש שיקרא לי כך.
בתחילה פחדתי שבלי סבא שראה אותי ודיבר עלי עם אלוהים, אני עלולה להיעלם.
אבל לאט לאט, במשך הזמן, הבנתי שבדרך מסתורית כלשהי למדתי לראות את עצמי דרך עיניו.
ושאם בורכנו פעם, נישאר מבורכים לנצח.

שנים רבות אחר כך, כשאמי היתה זקנה מאוד והחלה לפתע להדליק נרות ולדבר עם אלוהים,
סיפרתי לה על הברכות האלה ועל משמעותן בשבילי.
היא חייכה אלי בעצב.
'אני בירכתי אותך כל יום מחיי, רייצ'ל, ' היא אמרה לי.
'פשוט לא הייתי חכמה דיי כדי לעשות זאת בקול.' "

**
הסיפור הזה מרגש אותי מאוד ומעורר בי מספר שאלות:

– איפה ועם מי אני מרגיש בטוח ונינוח? 
– היכן אני חווה תחושת קבלה ונראות?
– מי השפיע/משפיע על חיי בדומה לסבה של רחל? 
– על חייו של מי אני משפיע כך?
– איפה בחיי אני עדיין רודף אחרי "שתי הנקודות הנוספות" ואיפה כבר לא?
– את מי אני מברך ומי מברך אותי?
– האם זה נעשה בשקט או בקול רם?
– האם אני רוצה לשנות את זה?

**
הספר "ברכות סבי" מסתיים במשפט הבא:

"ולבסוף, ברכה לסבי האהוב, רבי מאיר זיסקינד,
שהכיר אותי לפני שהכרתי את עצמי ואהב אותי מספיק בשביל כל החיים."

משפט של אישה בת כשמונים לסבה, שממנו היא נפרדה לפני שבעים ושלוש שנים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ז אדר א' – ברכות, קללות ואתגרים

התשובה השלילית שקיבלת לתפקיד שהתמודדת עליו לפני כשנה,
פתחה לך את הדלת למפגש עם אותו אדם שאולי לא היית פוגש אחרת ושכל כך משפיע על הנתיב שלך היום.

הפסקת ההריון הכואבת והלא מתוכננת שלך לפני כמה שנים,
סללה לך את הדרך להולדת הילד שאת כל כך אוהבת ושאת לא יכולה לדמיין את חייך בלעדיו.

המשוב הקשה שקיבלת בהפתעה כשלא ציפית לו ושפגע לך באגו,
אפשר לך להבין עוד משהו חשוב על עצמך ולגדול לרמה הבאה שלך.

המשבר הגדול שאתה חווה היום בארגון שאתה מנהל
יכול להתפתח בצורה מופלאה שאינך יכול לדמיין אפילו מהמקום שאתה נמצא בו כרגע.

**
דון חואן מלמד את קרלוס קסטנדה שההבדל בין אדם מן השורה ללוחם
הוא שהלוחם רואה בכל דבר אתגר בעוד שהאדם רואה בו ברכה או קללה.
הלוחם ניחן בחוכמה לקבל כל אירוע כפי שהוא, בלי דרמה,
מבלי לדעת אילו השלכות יהיו לו ומבלי לאכוף עליו תוצאה כלשהי.
חוסר הידיעה שלו הוא האושר, השלווה ואומץ הלב הממלאים את חייו.

**
יכול להיות שכולנו לוחמים ברמה מסוימת, בטוח שכולנו בני אדם.
כשהחיים מפגישים אותנו עם משהו מאתגר או קשה, חשוב לתת מקום גם לכאב ולאבל.
לנשום ולהיות נוכח עם זה.
מעבר מהיר מדי בין נקודת מבט של "משבר" או "קללה" לבין "אתגר" או "הזדמנות"
יכול להיות לפעמים בסך הכול אסטרטגיה לבריחה, הדחקה, או חוסר התמודדות.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י' אדר א' – 12 הרהורי יום הולדת על תקשורת ויחסים

** פוסט זה פורסם גם באתר תקשורת מקרבת לחיים מלאים **

1. הברכות הכי נוגעות, משמעותיות ומרגשות הן הברכות האישיות והקונקרטיות.
"מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" נכנסות פחות עמוק מכמה מילים שמגיעות עם תשומת לב אישית.

2. "מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" ודומיהן אינן ברכות לא ראויות.
אין שום דבר בעייתי או לא מספיק שווה במי שבחר לברך בהן ובדרך שהוא בחר.
חלק מהברכות הללו הגיעו מחברי וחברותי הקרובים והאהובים ביותר.

3. ברכה כתובה מאפשרת לחזור אליה בשנית ולקרוא אותה שוב ושוב.
מעבר לברכה המיידית זו מזכרת חשובה, יקרה ובעלת ערך.

4. הכוונה שממנה מגיעה הברכה חשובה ומורגשת לא פחות מהמילים.
ברכת יום הולדת המגיעה מתוך נימוס שמטרתה להיות בסדר ולצאת ידי חובה מרגישה שונה מברכה מלאת כוונה.

5. לפעמים מביך לקבל ברכת יום הולדת, במיוחד כשמישהו משתף בעד כמה אתה, העשייה שלך והקשר ביניכם משמעותי עבורו.
כדאי לתת לזה לחלחל פנימה ולהיכנס עמוק. למרות שזה מביך. גם אם הנטייה היא להקטין את זה ולעבור הלאה.

6. כשהטלפון מצלצל וההודעה נשלחת, מומלץ לבדוק עד כמה מתחשק לענות באותו רגע.
אם עונים מתוך תחושת חובה, אי נעימות או נימוס זה מפספס משהו. "יש אישור" לא לענות באותו רגע או להחזיר הודעה רק יותר מאוחר.
במקרה המסוים שלי, חברי יודעים שביום הזה אני זמין פחות מביום אחר. הם מבינים, צוחקים ולא לוקחים את זה אישית.

7. השנה התחשק לי לענות לברכות בסגנון הדומה לסגנון האיחול:
"מזל טוב !" זכה ל- "תודה !". "יום הולדת שמח רוני !" זכה ל- "תודה רבה יעל !"
ברכות והודעות מושקעות ואישיות קיבלו תשומת לב מושקעת ואישית. יחס מייצר יחס.

8. התלות שלנו בטכנולוגיה הולכת וגוברת.
פעם היינו זוכרים או רושמים לעצמנו מספרי טלפון ותאריכים חשובים. לוקחים עליהם אחריות.
היום אנו סומכים על פייסבוק ומערכות אחרות שיעשו את זה עבורינו.

9. יום הולדת זה יום מיוחד. יום של עצירה, יום של חגיגה.
יום של להיות במרכז, להתפנק, לקבל, להרשות לעצמנו.

10. יום הולדת זה בסך הכול עוד יום.
לא חשוב יותר ולא חשוב פחות מכל יום אחר.
כל יום יכול להיות (כבר?) יום מיוחד.

11. חגיגה כזו או מסיבה אחרת. מי שכח, מי זכר ומה נאמר.
עזבו אתכם מהדרמה, הסיפורים והסרטים.
כל זה חסר משמעות לחלוטין.

12. אני אדם עשיר ובר מזל.
מוקף בשפע עצום של משפחה, חברים, מכרים, משאבים ואפשרויות.
לפעמים, בגלל ריבוי רעשים, קשה לראות את הדברים הכי חשובים והכי ברורים.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter