תגית: אישה

כ' אלול – אישה עושה שלום

הרבה לפני השיר של הראפר תאמר נאפר
שכלל בין היתר משפטים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש…

הרבה לפני שהשרה מירי רגב יצאה מהאולם, חזרה אל האולם,
נאמה, נקטעה ושוב נאמה…

הרבה לפני שהמשתתפים בטקס פרסי אופיר לקולנוע ישראלי
מחאו כפיים, צעקו בוז, נטשו או נשארו…

הרבה לפני שהעיתונים ומהדורות החדשות עלו עם הכותרות
והרשתות החברתיות רחשו עם התגובות…

הרבה לפני שכל זה קרה,
אישה אחת עשתה שלום.
יום יום.
במשך תקופה ארוכה.
ואינטנסיבית.
עם בדואים, ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים ויהודים.
יצירה משותפת של אנשי מקצוע, של חברים, של בני אדם.
בהרבה רגישות, אחריות, כבוד ומקצוענות.
בלי לברוח מהמציאות המורכבת, לפשט או לייפות אותה.
עם המון חיבור.
ואהבה.
ואומץ.
ותקווה.

כשעילית זקצר עלתה לבמה לקבל
את פרס הסרט הטוב ביותר ל"סופת חול"
היא שיתפה שלמרות שזה אמור להיות מעמד מאוד שמח עבורה,
כרגע, בעיקר, מתחשק לה לבכות.
ככה..
בפשטות, בכנות,
בקיצור,
בלי המון מילים
ובלי התלהמות.

**
בעולם שבו יש טובים ורעים,
צודקים וטועים, זכאים ואשמים,
קשה לעשות שלום.

הניסיון למפות את האולם,
או את העולם,
לטובים ורעים, לצודקים וטועים, לזכאים ואשמים,
רק מעמיק את הקיטוב ומנציח אותו.

במקום זאת אולי כדאי לשלב עבודה פנימית ועבודה חיצונית.

עבודה פנימית:
להכיר בכאב, בפחד, בכעס, בחוסר האונים, בייאוש, בעייפות.
שבתוכנו. לתת להם מקום.
לנשום.
לעבוד אתם.
בלי לברוח. בלי להדחיק.
בלי להאשים אחרים.

עבודה חיצונית:
עם אנשים. עם הסביבה.
כדאי לקחת אחריות.
להפסיק להאשים את מירי, את תאמר או את התקשורת.
הבחירה במי ובמה להשקיע
את תשומת הלב, את האנרגיה, את העשייה,
היא רק שלנו. רק ב 100% מהמקרים.

המלצה חמה להשקעה בעצמכם ובשלום: עילית זקצר ו"סופת חול".

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter