הבנאליות של הרוע

הבנאליות של הרוע

"בספרה 'אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע', המתעד את משפט פשעי המלחמה של הקצין הנאצי אדולף אייכמן,
מצטטת חנה ארנדט את אייכמן, שסיפר כי לו ולעמיתיו הקצינים היה כינוי משלהם לשפה המכחישה אחריות, שבה השתמשו.
הם קראו לה 'אמטשפראכה' (Amtssprache), ובתרגום חופשי לעברית – 'שפת משרד' או 'בירוקרטית'.
לדוגמה, כשנשאלו מדוע פעלו בדרך מסוימת, התשובה היתה משהו כמו 'הייתי חייב'.
אם נשאלו מדוע 'היו חייבים', באה התשובה, 'פקודות הממונים', 'מדיניות החברה', 'זה החוק'. "

~ הציטוט מתוך "תקשורת מקרבת שפה לחיים" מאת מרשל רוזנברג.

**
כשאנחנו מספרים לעצמנו שאנו עושים משהו מכיון שאנחנו צריכים, חייבים או מוכרחים,
מכיון שאלו הנהלים, החוקים, שכך עושים כולם,
מכיון שאלו הנחיות ההנהלה, או המדינה, או מכיון שאין לנו ברירה,
אנו מסירים מעצמנו את האחריות להחלטות, לבחירות ולמעשים שלנו.

**
"באיזו קלות אנחנו אומרים, זה כתוב בחוק, מותר לנו.
באיזו קלות אנחנו אומרים, אם נציית אנחנו טובים. אם אנחנו טובים כך נתקדם.
ככה מתהווה הבנאליות של הרוע."

~ חנה ארנדט

חיים מלאים. היום.

לא רוע

זה לא רוע.
זו לא טיפשות.
זו גם לא אנוכיות.
ואפילו לא תאוות בצע.

**
זה בסך הכול בלבול.
אולי פחד…
או כאב…

**
אין לך מושג.
אין לך מושג מה עובר עליו.
אין לך מושג מה הסיפור שלה.
דברים הם לא בהכרח כמו שהם נראים.

**
לאט לאט…
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר חמלה.

חיים מלאים. היום.