המקום שבו הקרב מתחיל

את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש למילים של טיך נהאת האן,
נזיר זן וייטנאמי, סופר ופעיל שלום שנפטר לפני מספר שנים.

וכך הוא כותב על המקום שבו הקרב מתחיל:

~ מתוך How to Fight (תרגום חופשי שלי, הטקסט המקורי באנגלית בתחתית הפוסט)

**
בכל פעם שאני פוגש את הטקסט הזה, משהו בי מתרגש.
אני אפילו לא בטוח למה.

יכול להיות שזו החדות הבהירה שמצליחה להצביע על נקודה קריטית שבה קורה משהו חשוב.
יכול להיות שזו היכולת להביע רעיון עמוק ושורשי בפחות ממאה מילים.
ואולי זו התקווה שבעזרת תרגול מתמשך נוכל להפחית סבל ולמנוע קרבות פנימיים ומלחמות חיצוניות.

עוד הרבה לפני שמתחילה המלחמה החיצונית (עם בני משפחה, קולגות בעבודה או כל אדם אחר),
מתחולל בתוכנו הקרב הפנימי.

הנה משהו כל-כך חשוב שאפשר לתרגל כל החיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Where the fight begins

~ quoted from "How To Fight" / Thich Nhat Hanh

עיטורים, צל"שים והכרות תודה

בשדה הקרב, במצבים קשים כשהעניינים מסתבכים,
הרבה לוחמים מקבלים צל"שים ועיטורים
על תרומה ייחודית בפעולות יוצאות דופן.

**
בחיים, בתקופות מורכבות כשהעניינים מאתגרים,
הרבה אנשים זכאים להערכה ולהכרת תודה
על התגייסות, נתינה, נוכחות, עזרה ותמיכה.

**
גם היום:
לזה שעזר בחיבור.
לזו שניסתה ולחצה.
לזה שעזר בתיאום.
לזו שחייכה והרגיעה.
לזה שהתעקש ולא ויתר.
לזו שלחשה משהו חשוב בשקט.
לזה שדאג לדברים הבסיסיים שאי אפשר בלעדיהם.
לזו שטיפלה במסירות.
לזה שנתן שירות מהלב.
לזו שדאגה לעניינים האחרים.
לאלו שדחפו, קידמו וסגרו פינות.
לאלו שהתעניינו באכפתיות.

ולרבים רבים נוספים שעשו, קידמו, תמכו, עזרו,
שלא הבחנתי בהם ושאיני מודע לתרומתם.

**
הכרת תודה היא קארמה.
משנת הווה,
יוצרת עתיד.

חיים מלאים. היום.

י"ח חשוון – קרב קשה

את המשפט הבא שמעתי לראשונה ביום רביעי השבוע.
הוא תפס אותי מייד.

"Be kind, for everyone you meet is fighting a hard battle"

לא ברור מי אמר אותו במקור.
הוא מיוחס לאנשים שונים.
קשה לתרגמו לעברית ולשמור על המשמעות והעוצמה שלו :
"היה kind, שכן כל מי שאתה פוגש נלחם בקרב קשה."

התרגום שלי ל kind בהקשר הזה:
סבלן, סובלן, טוב לב, איטי במסקנות, זהיר בשיפוטים, …

*****
אין לנו מושג מה עובר על האדם שמולנו.
חשוב להיזהר מלשפוט אותו ואת מעשיו.
כדאי להיות קצת יותר סבלניים, סובלניים, טובי לב.
כל אדם שאנו פוגשים עלול להיות בעיצומו של קרב קשה כלשהו.
של התמודדות מאתגרת במיוחד.

*****
יום שישי השבוע, 13:50, אחד הסופרמרקטים בכפר סבא.
נכנסתי רק לרגע כדי לקנות חלה לשבת.
רק חלה.
תור בכל הקופות.
אין קופה מהירה.

אני בוחר לעמוד מאחורי אישה עם עגלה עמוסה במיוחד.
הלקוחה שלפניה כבר מסיימת את החשבון.
האישה שלפני מוכרת לי.
איני זוכר מאיפה.
אני לא ממש ממהר, אבל יהיה נחמד אם היא תציע לי לעקוף.
רק חלה.

מבט אחורה ונדמה לי שהיא רואה אותי. ואת החלה שלי.
ההזמנה לא מגיעה.
היא מניחה את מצרכיה על המסוע והקופאית מתחילה לתקתק.
זה ייקח לפחות 10 דקות…
מה הסיפור שלה ??? מה כל כך כואב לה לתת לי לעבור ?????

אני שם לב לשיפוטים שמתחילים לעלות בתוכי ומשתדל להניח להם.
אחרי הכול, אין לי מושג מי היא ומה עובר עליה.
ואם זה היה ממש חשוב לי הייתי יכול לבקש.

"Be kind, for everyone you meet is fighting a hard battle"

כשכל המוצרים על המסוע היא נעה לקו שאחרי הקופות ומתחיל לארוז.
זה הולך לאט במיוחד.
השקיות לא נפתחות בקלות. עיכוב נוסף.
הקופאית מתגייסת לעזור ומתחילה לפתוח בעצמה חלק מהשקיות.
גם אני נרתם למשימה.
היא מודה לנו ומתנצלת על הבלגן.
ואז… היא מבחינה בחלה ומציעה לקופאית לשחרר אותי.
לא לחכות לגמר האריזה.

אחרי דקה אני בחוץ.
"האירוע" נגמר באווירה טובה כשכולם עזרו לכולם.
גם התחושה הפנימית נעימה.
אין דרמה. אין כעסים.
בקלות זה היה יכול להתפתח אחרת.

*****
בדרך לרכב אני נזכר מאיפה אני מכיר אותה.
בנה, קצין מצטיין בחיל הים, נהרג לפני כשלוש וחצי שנים.
ראיתי אותה לפני כמה חודשים בטקס ששנינו נכחנו בו.
היא תפשה את תשומת לבי כשהתייפחה שם בבכי.

"Be kind, for everyone you meet is fighting a hard battle"

חיים מלאים. יום יום.