תגית: פספוס

אנחנו יכולים לפספס את חיינו תוך כדי התמקדות בחצי הכוס הריקה שלנו
והתבאסות מדברים או מאנשים מסוימים,
המתנהלים באופן שונה מהאופן שאנו מאמינים שהם אמורים להתנהל.

**
אנחנו יכולים לפספס את חיינו כשאנו מתבאסים מפקק של בוקר, כותרת בעיתון,
משפט שמישהו אומר או מעשה שמישהי עושה,
כשבזמן שכל זה קורה, אנו שוכחים שאנו אנשים בריאים בסה"כ, עתירי אמצעים ומשאבים,
מוקפים באנשים שאוהבים אותנו ושרוצים בטובתנו.

**
ההתבאסות המתמדת הזו היא פחות תוצר של גודל העניין וחשיבותו,
ויותר עניין של עצם זה שיש משהו כרגע שאינו מתנהל לפי התכנית שלנו.
כל דבר שהוא.
ותמיד יש משהו.
תמיד יש משהו "לא מספיק טוב", שאפשר להתמקד בו, להתבאס ממנו, או להתרגז עליו.

**
זהירות !
התמקדות בחצי-הכוס-הריקה ממכרת ומסוכנת.

חיים מלאים. היום.

פעמים רבות איננו מבקשים,
(גם כשאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים),
כי אנו חוששים לקבל את ה"לא",
יותר משאנו רוצים לקבל את ה"כן".

**
אנו מחטיאים 100% מהזריקות שאיננו זורקים.
אנו מפספסים 100% מהבקשות שאיננו מבקשים.

חיים מלאים. היום.

מכאן לשם.
משם לכאן.
להנמיך ציפיות.
עוד כמה שעות.
להעביר את הזמן.
להוריד את הראש.
להישאר באזור מוכר.
לגלגל את מה שאפשר.
למרוח את השאר.
עוד יום עבר.
טוב שנגמר.

חיים מלאים. היום.

לא לבשת את החולצה הזו כבר שנתיים,
אבל כדאי להמשיך לשמור אותה בארון,
ליתר ביטחון.

אין סיכוי שתקראי את המיילים שהוא שולח,
אבל בחרת להירשם לתפוצה בכל זאת,
כדי שחס וחלילה לא תפספסי משהו.

אתה לא משתמש בדברים כאלה,
אבל הסכמת לקבל את המתנה שהציעו לך,
כי היא לא עולה דבר.

למרות שרצית לקבל החלטה,
העדפת לדחות ו"לבדוק" עוד אפשרויות,
כי אולי יש משהו יותר טוב מעבר לפינה.

היה מבצע של שלוש במאה,
אז לקחת את כל הספרים הללו,
שמונחים עכשיו על המדף ביחד עם שאר אחיהם הלא מדופדפים.

"ליתר ביטחון"
אנחנו אוגרים, שומרים, אוספים, מעמיסים ודוחים,
נסתמים ונחנקים,
חוששים לשחרר,
מסרבים להשתחרר,
מתקשים לנשום.

רק היום –
שחררי פריט אחד מהארון.
הסר עצמך מרשימת תפוצה לא רלוונטית.
הוציאי מהבית (עכשיו !) משהו שאין לך בו צורך,
קבל החלטה והוצא אותה לפועל,
העבירי חמישה ספרים "לסיפור חוזר".

חיים מלאים. יום יום.

כאב על מחיר שמשלמים.
הדבר הזה שאני עושה עכשיו בא על חשבון דברים חשובים אחרים.
ההשקעה הזו עולה לי באנרגיה, בזמן, בכסף, בבריאות.
עשיתי טעות ואני משלם עליה את המחיר עכשיו.
בחרתי בחירה שאני שלם איתה ואני משלם את המחיר עכשיו.
בחרתי במשהו כי לא יכולתי לעשות הכול ויש לזה מחיר.
אני מנסה לעשות הכול בלי לוותר על כלום ויש לזה מחיר.

**
כאב של פוטנציאל שלא מתממש ואולי גם לא יתממש.
לדעת שאתה יכול להגיע אל הארץ המובטחת ושלא תגיע אליה.
אני יודע שאני יכול לעשות את זה, וזה לא יקרה. כי אני רחוק מהממסדרונות המתאימים.
אני יודעת שאיני פחות טובה מהם, וזה לא יקרה. כי חשוב לי להשקיע גם במקום אחר כרגע.
אני יודע שיש לי את היכולת, החוכמה והכשרון וזה לא יקרה. כי איני מוכן לשלם את המחיר הנדרש.
אני יודעת שאיני נופלת מהם וזה לא יקרה. כי אני לא מהמשפחה הנכונה. כי נקודת הפתיחה שלי שונה. כי התנאים השתנו. כי הזדמנות חשובה פוספסה.

**
כאב של להיות "שקוף".
כאב על שלא מבינים אותי.
כאב על שלא רואים אותי.
כאב על שלא שומעים אותי.
כאב של לא להיות שייך.
כאב של זרות.
כאב של בדידות.

**
כאבים.
חלק בלתי נפרד מחיים מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

איך לנצח ב"מרוץ"?
להתחיל הכי מהר שאפשר, להגביר תוך כדי כל הזמן ולהאיץ לקראת סיום.

כשקוראים את "מרשם ההצלחה" הזה הוא מעורר חיוך.
ברור שהוא אבסורדי ולא הגיוני.

ולמרות זאת … אנשים רבים מנסים לפעול לפיו ב"מרוץ החיים" ובהתנהלות היום-יומית שלהם.
משום מה הם מאמינים שהם יכולים "לנצח".
ללא הפוגות, עצירות, האטה, חגיגות, למידה, מילוי מצברים, מנוחה ומשחק.

יתרונו המרכזי של "מרשם ההצלחה" הזה הוא הוודאות המוחלטת שהוא מייצר.
מתכון בטוח לקריסה, לנפילה, לכשלון, לפספוס ולסבל.

**
הבוקר היתה לי הזכות להיות נוכח בעצירה קצרה של ארגון מופלא שרץ למרחקים ארוכים בצורה אינטנסיבית מאוד.
עצירה להתבוננות ולהקשבה.
עצירה לחגיגה ולאבל.
עצירה להכרת תודה וללמידה.
עצירה משמעותית ומרגשת.
עצירה לשעתיים בלבד.
כל אחד יכול.
גם אתם.

חיים מלאים. יום יום.

 

לפעמים מפספסים את הרכבת.

אפשר לעלות על הרכבת הבאה, או על רכבת כלשהי אחרת.
אפשר להגיע לאן שרצינו עם מונית, אוטובוס, טרמפים ובדרכים נוספות.
אפשר לשנות יעד ולהגיע למקום אחר.

אבל את הרכבת שפספסנו כבר לא נתפוס.

היום פספסתי "רכבת".
רכבת של הגשת מועמדות לפרויקט שרציתי לקחת בו חלק.
חלון ההזדמנויות נסגר לפני שהספקתי.
תחושת החמצה מסוימת.
פספוס עקב התעוררות מאוחרת.

יש רכבות מסוימות בחיים שכדאי לא לפספס.
הזדמנויות שלא תחזורנה.
מילים שלא נאמרו וכבר לא תיאמרנה.
פעולות שאי אפשר להחזיר לאחור.

לשמחתי, הרכבת של היום היא לא אחת מהן.

חיים מלאים. יום יום.