אנו דומים לא מעט לסרטן

"אנו דומים לא מעט לסרטן.
בעל חיים זה גדל תוך שהוא מפתח שורה של שריונים קשים המגינים עליו, ומשיר אותם מעליו בזה אחר זה.
בכל פעם שהוא גדל ומתרחב מבפנים, הוא מוכרח להפטר מן השריון המגביל אותו.
תקופת מה הוא נותר ערום ופגיע, עד שגדל שריון חדש ומחליף את קודמו.
גם אנו חייבים להשיר מעלינו שריון מגן בעת שאנו עוברים משלב אחד בתהליך הגידול למשנהו.
גם אנו נשארים תקופת מה עירומים ופגיעים – ועם זאת תופחים וגדלים, ומסוגלים להתפשט בכוונים שלא ידענום לפנים.
הסרת השריון עשויה להימשך שנים אחדות ואף יותר.
עם זאת, בכל פעם שאנו מגיחים ונחלצים מתוך מעבר ממעברי חיינו, אנו פותחים בתקופה ארוכה ויציבה יותר,
שבה אנו יכולים לצפות לשלוות נפש מסוימת ולהחזיר לעצמנו את תחושת איזוננו."

מתוך "מעברים" / גייל שיהי

**
הנה זה מגיע שוב:

לקלף עוד חלק מהשריון שלנו.
להסכים להיות קצת יותר חשופים.
לבחור להיות קצת פחות מוגנים.
לשחרר חלק מהשליטה שדמיינו שיש לנו.
לעבור דרך חוסר הוודאות.
לתהות לאן כל זה הולך. האם זה מה שנכון לנו??
לחוש בדפיקות הלב המואצות.
להיות עם ההתרגשות, השמחה והתקווה.
להיות עם הקושי, הכאב והחשש.
לפחד ללכת לאיבוד.
לפחד להיכשל.
לפחד להיפגע.
לפחד למות.
לא לדעת.
להתבחבש.
ליפול.
לקום.
להמשיך לנוע.
לגלות.
לגדול.
להשתנות.

חיים מלאים. היום.

ג' אב – כבוד לסרטן

הוא מגיע בשקט ובענווה,
בלי הרבה רעש וצלצולים,
בלי כותרות בעיתונים,
בלי פוסטים מרובי לייקים ותגובות.

**
ממוקד במטרתו,
עקבי בדרכו,
יסודי בעבודתו.

**
בונה תשתיות איתנות,
שומר על פרופיל נמוך,
פועל ברציפות ובהתמדה,
עיקש, לא מוותר,
כשמגיע הזמן,
הולך וחוזר.

**
מתמודד עם קואליציות חזקות,
עם המובילים שבאנשי המקצוע,
מיטב המוחות, פאר הטכנולוגיות
ויכול לרבים מהם.

**
רחום וחנון,
נותן את הזמן,
מאפשר להיפרד,
מעודד תהליכי שינוי עמוקים,
נמנע מלקטוע באבחה פתאומית.

**
ואז…
ממש ברגע השיא,
עם השלמת ניצחונו
והכנעת אויבו…
הוא מאבד הכול,
ונכחד ביחד אתו.

חיים מלאים. יום יום.