בסרטים המצוירים זה קל.
הרעים לא מגולחים, הטובים כן.
הטובים נאים למראה, הרעים מכוערים.
בדרך כלל הטובים חכמים והרעים טפשים (בוב ספוג יוצא מהכלל).
בסרטים המצוירים קל לקחת צד כי ברור לגמרי מי טוב ומי רע.
בסרטים המצוירים זה ברור.
ברור לגמרי מי ניצח ומי הפסיד.
איזה כיף שבסרטים המצוירים, הטובים (החכמים והיפים)
תמיד מנצחים את הרעים (המכוערים והטפשים).
בחיים זה פחות קל או ברור.
מה זה טוב ומה זה רע?
מה זה נצחון? מה זה הפסד?
מה עושים כשלא יודעים?
איך חיים עם גם וגם??
*****
יכול להיות שחלק ממה שאנו מנסים לייצר לעצמנו,
או חלק ממה שמישהו אחר מנסה לייצר עבורנו,
זו תמונת מציאות של סרטים מצויירים?
יהודים – פלסטינאים,
חרדים – חילוניים,
ימנים – שמאלנים,
ערבים – יהודים,
פוליטיקאים – אזרחים הפשוט,
טייקונים – מעמד הביניים,
משטרה – מפגינים,
מוסלמים – שאר העולם,
או"ם – ישראל…
*****
אם יש לכם תמונת מציאות ברורה ומוחלטת
של טוב-רע, אשם-זכאי, צודק-טועה
ביחס לאחד או יותר מהצמדים שלמעלה,
יכול מאוד להיות שאתם משחקים בסרטים מצוירים.
מצבים הרבה יותר מורכבים ואנשים הרבה פחות שטוחים מכותרת מסוימת או מדמות מצוירת חד מימדית.
חיים מלאים. יום יום.