"לי יש משהו שלו אין"

השוואות מסוכנות

לפני כחודש פתחתי חשבון השקעות וביצעתי רכישה של אגרות חוב.
הפעם האחרונה שהשקעתי בבורסה היתה לפני כמה שנים טובות. בלשון המעטה, זה לא תחום שאני מיומן בו.
מספר ימים לאחר ההשקעה, כשאיגרת החוב שקניתי עלתה בשלושה אחוזים הרגשתי שמחה וסיפוק. שלושה אחוזים בפחות משבוע !
כמה שעות לאחר מכן, בדקתי מה עשתה מניית זום בשנה האחרונה. אני זוכר שבאמצע מרץ 2020, כשחצי מדינה עברה לעבודה מהבית, שקלתי לרכוש מניות של זום.
שלושת האחוזים של איגרת החוב שלי החווירו אל מול מאות האחוזים ש"הפסדתי" מאי-ההשקעה שלי במניית זום.

הלאה..

בשבוע שעבר התפרסמה כתבה על חברת סטארט-אפ מצליחה שגייסה מאות מיליוני דולרים לאחרונה.
מהתמונה של שלושת היזמים ניבט אלי פרצופו המחייך של זיו, אחד היזמים וחבר קרוב לליבי שאני ממש אוהב ומעריך.
לצד השמחה הגדולה עבורו, הרגשתי גם צביטת קנאה קלה.
רק לפני מספר שנים יעצתי לו וליוויתי אותו בפרויקט מסוים שהוא עשה.
הוא היה בתחילת הקריירה העסקית שלו ואני כבר הייתי מנהל מנוסה.
איזו דרך הוא עשה מאז, ואיזו דרך אני עשיתי. איפה הוא ואיפה אני.

**

למרות שכסף אינו הדבר הכי חשוב בחיי, ויש בי הכרת תודה גדולה על מצבי הכלכלי, שתי הדוגמאות הללו שנוגעות בכסף "הפעילו" אותי. במקרה של זיו, הנושא הוא לא רק כסף כמובן.
הצלחה, התפתחות, תחושת ערך ודימוי עצמי הם גם חלק מהעניין כאן.

הנה דוגמא נוספת:
בשבוע התראיינתי בפודקאסט "עושים שינוי" של חברי ערן שטרן (הפרק יעלה ביום ראשון הקרוב).
כשערן סיפר לי על ראיון נפלא שהיה לו עם אריק זאבי מספר ימים לפני, הדופק שלי התחיל להאיץ והמחשבה הראשונה שקפצה לי היתה "אני לא בליגה שלו".

**

את ההשוואות הללו ודומות להן, אני פוגש בתוכי וסביבי שוב ושוב. הן לא משהו שאני גאה בו או נהנה ממנו.
אני חווה אותן יותר מכפי שהייתי רוצה, ולפעמים השפעתן עלי גדולה יותר משהייתי רוצה שתהיה.
מרשאל רוזנברג יוצר התקשורת המקרבת קורא לתופעה הזו "תני השוואות" – שיפוטי השוואה פנימיים המייללים בתוכנו כמו תנים.

בתקופה הזו, חלק מחברות ההייטק נמצאות בעיצומם של תהליכי קידומים ועדכוני שכר.
רבים מהעובדים זוכים להעלאות שכר, קבלת דרגות ומענקי בונוסים.
אחת התופעות המרתקות בהקשר הזה שאני רואה סביבי שוב ושוב היא המהירות שבה אנשים עוברים משמחה על העלאת שכר או קידום בדרגה לתסכול מכך שמישהו קיבל יותר מהם או קודם בדרגה לפניהם.
חשוב להדגיש: לא מדובר באנשים תאבי בצע, חמדנים או לא ערכיים.
עבור חלק מגדול מהאנשים העלאת השכר והקידום הם ביטוי להערכה, הכרה, מקצועיות, התפתחות והוגנות.

**

להשוואות הללו יש השפעה עצומה על שביעות הרצון, האושר ועל איכות החיים שלנו. הן יכולות להיות מסוכנות והרסניות. 
בשנים האחרונות למדתי לעבוד איתן ולהפחית את השפעתן עלי ועל חיי.

בדומה למיומנויות אחרות, עבודה עם "תני השוואה" היא מיומנות שניתן לתרגל ולפתח. הנה מספר דרכים מומלצות:

זה מתחיל במודעות.
חשוב לשים לב לכך שאנו מופעלים.
לשים לב שמצב הרוח שלנו משתנה כי שמענו שמישהי מרוויחה יותר מאתנו או כי ראינו פוסט על קריירה-הורות-זוגיות שנראית הרבה יותר טובה מהקריירה-הורות-זוגיות שלנו.

נקודת המפתח שממש קריטית להבין כאן היא שהתסכול, כעס, קנאה, תקיעות, חוסר ביטחון או ייאוש שאנו חווים אינם נובעים מהמצב הכלכלי–קריירה-הורות-זוגיות שלנו אלא מההשוואות שלנו.

**

המודעות מאפשרת לנו בחירה.
כשאנחנו מודעים לכך ש"הופעלנו", אנו יכולים לבחור מה אנו עושים עם זה.
למשל: התנתקות מהרשת החברתית שבה קראנו את הפוסט, או שליחת פירגון מהלב לאדם שאנחנו גם שמחים עבורו וגם אולי קצת מקנאים בו.

אחת החוכמות הגדולות היא להתרחק מראש מסביבות ומאירועים שמפעילים אותנו.
צעד פרואקטיבי חשוב יכול להיות סינון והפחתת החומרים שאנו צורכים ושמהווים טריגרים חזקים עבורנו כמו למשל רשתות חברתיות המתוכננות ללחוץ לנו באפקטיביות רבה על בלוטת ההשוואות שלנו .

**

בשנים האחרונות הפכתי להיות בררני מאוד בנוגע לניוזלטרים שאני מנוי עליהם.
אין לי בעיה עם אנשים שמנסים למכור (אני אוהב לקנות מאנשי מקצוע שנותנים ערך גבוה), אבל פיתחתי רגישות גבוהה למיילים ולמסרים אפקטיביים מאוד הנכתבים בידי אנשים מיומנים מתוך כוונה להפעיל אותי (כי למרות שאני מודע לנושא, אני עדיין מופעל).

**

פעם רציתי להתרומם מעבר להשוואות הללו.
האמנתי שיגיע שלב שבו כבר לא אפגוש אותן. היום אני מבין שהן כאן כדי להישאר.
למרות שאני לא נהנה מהן, אני יותר בקבלה לעצם הימצאותן. הפסקתי לצפות שהן ייעלמו.
כש"תני השוואה" מתחילים ליילל בתוכי, אני שם לב לכך שאני "מופעל" ולא רואה בכך סימן שמשהו בי לא בסדר או לא מספיק מפותח.
אני די בטוח שכולנו חווים את ההשוואות הללו בצורה כזו או אחרת ושזה חלק ממנגנון ביולוגי הישרדותי חשוב וקדום המוטמע בנו.

**

הנה נקודת מבט נוספת שאני נהנה לשחק איתה:
מרשאל רוזנברג מציע "להנות ממופע תני ההשוואות" – להסתכל על עצמנו מהצד ולראות בפליאה, אולי אפילו בשעשוע באיזו מהירות ועוצמה אנחנו מופעלים, למרות שאנו מודעים לנושא הזה.

**

אני רוצה לקנח בשאלה שהפכה להיות מרכזית מאוד בחיי בשנים האחרונות: "מה זה מספיק?"
זו הגירסה שלי למשפט "איזהו עשיר? השמח בחלקו" וניסיון להפוך את הרעיון הזה לקונקרטי וישים ביום-יום.
תמיד אנחנו יכולים להרוויח יותר, או להיות במקום טוב יותר בקריירה-זוגיות-הורות-בריאות-אושר שלנו, אבל האם המקום שאנו נמצאים בו עכשיו הוא טוב מספיק עבורנו? ואם לא, לאן בדיוק אנחנו מכוונים?
כשאני מתבונן על מצבים בצורה הזו ומגדיר לעצמי את "המספיק שלי" זה נותן לי המון שקט ובהירות.
לא ממקום של התפשרות המובילה לבינוניות ולחוסר התפתחות, אלא ממקום של מה באמת חשוב לי ומה אני באמת צריך, בניגוד למה שהסביבה שלי משדרת או מנסה למכור לי.
לפני כשנה, כשפתחתי תוכנית ליווי קבוצתית שאלתי את עצמי מה צריך להיות מספר המשתתפים המינימלי והמקסימלי לפתיחת הקבוצה.
מכיוון שהתוכנית הזו בערה בתוכי וממש רציתי להוציא אותה לפועל התשובה המדויקת עבורי באותו זמן היתה שאני יוצא לדרך גם עם ארבעה משתתפים, ושבכל מקרה עם לא יותר מארבעה עשר.
ההגדרה הזו נתנה לי שקט כיון שידעתי שבמתווה הזה אוכל לפתוח את הקבוצה בוודאות ובקלות יחסית.
מספר ימים לאחר פירסום התוכנית, כשהגעתי למספר המשתתפים המקסימלי סגרתי את ההרשמה.
סביר להניח שהפסדתי הכנסה מסוימת, אך הרווחתי שקט, מיקוד ומחויבות לאיכות שכיוונתי אליה.

"מה זה מספיק?" היא שאלה עוצמתית ואפקטיבית, המנטרלת רעש, יוצרת מיקוד ומעצימה שמחה.

**

כתמיד, אני מקווה שהפוסט הנוכחי בעל ערך ומשמעותי עבורכם. אתם מוזמנים להעביר אותו הלאה ולהמליץ לאנשים נוספים להצטרף לניוזלטר שלי.

אתם מוזמנים לכתוב לי ולשתף אותי מה עולה בכם כשאתם קוראים את הפוסט. אשמח מאוד לשמוע מכם. ניתן לעשות זאת במייל חוזר או באתר.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

נ.ב. שתי המלצות חמות לסיום:
חפשו את הפודקאסט "עושים שינוי" שבו ערן שטרן מראיין את אריק זאבי.
ואז חפשו את הפודקאסט "43 שניות" של אריק זאבי והתחילו בראיון שלו עם אדיר מילר.
תענוג צרוף להקשיב לשני הפרקים הללו. אני בטוח שתודו לי עליהם !

אסטרטגיית הצלחה לחיים

ניתן לחלק את עולם המשחקים לשלושה סוגים: 
משחקי מזל שבהם אין חשיבות למיומנות או ליכולת (דוגמא: רולטה או בינגו), 
משחקי יכולת ואסטרטגיה שבהם המזל אינו משחק תפקיד (דוגמא: שחמט) 
ומשחקים שבהם יש השפעה גם למזל וגם ליכולת ולאסטרטגיה (דוגמא: ששבש, קטאן, פוקר ומונופול).

המשחקים שאני הכי נהנה לשחק בהם הם אלו המשלבים גם מזל וגם יכולת ואסטרטגיה, אולי בגלל שהם מזכירים לי את משחק החיים. 
חשוב להכיר בהשפעה הלא מבוטלת שיש למזל ולאקראיות על חיינו. להכיר במוגבלות שלנו ובארעיות שלנו. 
ולצד זה חשוב להכיר בהשפעה העצומה של המחשבות, המילים והמעשים שלנו, לקחת אחריות מלאה על הבחירות שלנו.

בשונה ממשחקי ששבש, קטאן, פוקר או מונופול שבהם אנו משחקים נגד אחרים ובכדי שמישהו ינצח אחרים צריכים להפסיד, בחיים זה לא בהכרח כך. 
תפיסת המשחק שלנו משפיעה על המשחק. מהו ניצחון עבורי? מהי הגדרת ההצלחה שלי?
במשחקים הגדרת הניצחון ברורה וידועה לכולם. במשחק החיים זה הרבה פחות ברור ומוגדר.

כשעצרתי לבדוק השבוע עם עצמי בנוגע להגדרת ההצלחה שלי לתקופה הקרובה, עלו לי שתי נקודות שאני רוצה להקדיש להן יותר תשומת לב: חשוב ומספיק.

אני רוצה לחדד לעצמי טוב יותר מה חשוב עבורי בשבועות הקרובים. למי ולמה אני רוצה להקדיש תשומת לב? מה סדרי העדיפויות שלי? איפה אני רוצה להשקיע יותר ואיפה פחות?
אחת השיחות הכי משמעותיות שהיו לי השבוע היתה עם חבר שעובר תקופה מאתגרת עכשיו. שילוב של התמודדות עם מחלה קשה של אביו ופיטורים של בת הזוג שלו שמקשים על משפחתם בהיבט הכלכלי. לא קל. לפעמים כשאתגרים מגיעים, הם מגיעים בגלים. זו היתה שיחה קצרה של פחות מחצי שעה, ועדיין, עבורי זה אחד הרגעים החשובים השבוע. אני שמח שמצאנו את הזמן לדבר.

הנקודה השניה שהעסיקה אותי היא שאלת  המספיק. מה זה מספיק התקדמות בפרויקט חשוב או בספר שאני עובד עליו? מה זה מספיק זמן איכות עם אנשים שחשוב לי להיות איתם? מה זה מספיק שעות שינה? מה זה מספיק ספורט? כמה כסף זה מספיק כסף? שאלות שלא קל או פשוט לענות עליהן…

בחודשים האחרונים צברנו עשרות שעות קטאן משפחתיות. ישנן אסטרטגיות שונות היכולות להוביל לניצחון במשחק קטאן. אחת מהן היא התפרשות על שטחים נרחבים, בניית ישובים רבים והשגת הדרך הארוכה ביותר. דרך שניה היא בניית מספר מצומצם של ערים וקניית קלפי פיתוח תוך ניסיון להשיג את הצבא הגדול ביותר. 
אף אסטרטגיה אינה עדיפה באופן מובהק על האחרות. 
אחד הדברים החשובים שלמדתי בחודשים הללו הוא שעל מנת להגביר את סיכויי הניצחון בקטאן חשוב לבחור באסטרטגיה מסוימת ולדבוק בה. 
כשהאסטרטגיה לא ברורה או שמתחילים באסטרטגיה מסוימת ולא מתמידים בה הסיכוי לנצח במשחק יורד משמעותית.

בדומה למשחק קטאן, חשוב לחדד את אסטרטגיית ההצלחה לשבוע או לחודש הקרוב בחיים. 
כשברור לנו מהי הצלחה ומה תוכנית המשחק שלנו בכדי להשיג אותה אנו מעלים משמעותית את הסיכוי שנגיע אליה. 
אסטרטגיית ההצלחה שלי עוברת דרך החשוב והמספיק. 
מה חשוב ומה זה מספיק?

תשובות ברורות לשאלות הללו יוצרות לי בהירות, נותנות לי שקט, מגדילות את הסיכוי שאצליח והופכות את המשחק למהנה יותר.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

מספיק !

אני לא יודע מתי זה התחיל, 
אבל זה איתי כבר כמה שנים.

אני לא זוכר מה היה המקור של זה,
אבל המחשבות על זה מתגבשות יותר ויותר.

כתבתי על זה כבר כמה פעמים בעבר.
בימים האחרונים קיבלתי על זה מספר משובים "חזקים":

ע., שאני מעריך מאוד ושלא פגשתי עשרים שנה, 
כתב לי עד כמה הרעיון הזה חשוב ולא טריוויאלי
וכמה שלווה ושקט ניתן לקבל אם מצליחים להפנים אותו.

ס., חברה קרובה ויקרה שפגשתי השבוע,
אמרה לי בהתרגשות שהנושא הזה הוא מהפכני.
בזמן שהיא אמרה את זה, היה נדמה לי, שהעיניים שלה נוצצות קצת יותר מבדרך כלל.

א., כתב לי בשבוע שעבר אחרי הפוסט האחרון שלי בנושא:
"המילה הזו עולה לא בראשונה בכתביך.
היא ותצורותיה מעוררת בי התייחסות עמוקה ושונה לתוכן הנכתב."

התחושה שלי בהלימה למשובים הללו.
אני מאמין/מרגיש/יודע שבנושא הזה יש משהו עמוק, חשוב ומהפכני.
פוטנציאל עצום שרחוק מאוד ממיצוי ומיישום היום.

אני מאמין שהרעיון הזה יכול להיות "משנה משחק". Game Changer.
משנה חיים.
יש לו השלכות כלכליות, נפשיות, חברתיות, ופיזיות.
הוא יכול להשפיע על המשפחה שלנו, הקריירה שלנו, הבריאות שלנו, חשבון הבנק שלנו, החברה שלנו ומצב הרוח שלנו.

אני שם לב לשינוי שהוא חולל ומחולל בחיים שלי.
זהו אחד הרעיונות שהכי משפיעים עלי בשנים האחרונות.
ברמה מסוימת, הוא די (או מאוד) מנוגד לדרך החשיבה שהורגלנו בה.
אולי אפילו לאינסטינקטים הישרדותיים שהגזע האנושי פיתח לאורך ההיסטוריה.

הנושא הוא: "מספיק".

ובהטיות שונות – "מספיקיזם", "מספיקות", "מספיקיסטים" וכו'.

החלטתי לרכז עבורכם, מספר פוסטים שכתבתי על "מספיק" בשנים האחרונות.
אני מקווה שהקריאה תיגע בכם ותעורר משהו…
תוכלו להבחין שרעיונות, אמירות ומסרים מסוימים חוזרים על עצמם.
יש לכך סיבה.
לוקח לדברים זמן לחלחל… להתעכל… להיכנס לחיים…
המלצה:
לא למהר.
לקרוא לאט.
לשמור את הקישור, ללכת ולחזור.

18 פוסטים על "מספיק" מחכים לכם בקישור הבא.

אם מתחשק לכם להגיב בהערות שבתחתית העמוד, לשתף או לכתוב לי כמה מילים, יעניין אותי לקרוא…

===

תכנית "30 יום" – מחזור יוני

ההרשמה למחזור יוני של "שלושים יום" ממשיכה.
בעוד שבועיים בדיוק, 1/6, יוצאים לדרך.
תכנית "שלושים יום" מחוברת בין היתר גם לרעיון של מספיק:
לביצוע של מינימום הכרחי יומי בנושא שחשוב לכם.

פשוט: מגדירים, מתחייבים, עושים, חוגגים.

פרטים והרשמה בקישור הבא.

שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים, היום,
רוני ויינברגר

– 18 פוסטים על "מספיק" 

– הרשמה למחזור יוני של תכנית "30 יום"

– יצירת קשר להזמנת סדנה או הרצאה

שש מחשבות על "מספיק"

שש מחשבות על "מספיק"

1. "מספיק" הוא ה-"יותר" החדש.

2. "מספיק טוב" הוא ה-"מצוין" החדש.

3. "מספיקיזם" = מצוינות + שמחה.

4. "מספיק" = לא מעט מדי ולא יותר מדי.

5. "מה זה מספיק?" היא שאלת מפתח.

6. החוכמה אינה להסתפק במועט.
החוכמה היא להסתפק במספיק.
ולהנות מהדרך.

חיים מלאים. היום.

מתכון לאומללות

מתכון לאומללות

להשוות את עצמך לאחרים.
להשוות את מה שיש לך למה שיש לאחרים.
לקחת כמובן מאליו את מה שיש.
להתמקד במה שחסר.
לחפש תמיד יותר.

חיים מלאים. היום.

51:49

51:49

לא בנוקאאוט.
לא ברוב מוחלט.
גם לא ברוב של שני שליש.
רק בקצת יותר.

**
כל יום רק קצת יותר.
קצת יותר בעד מנגד.
קצת יותר בנייה מהרס.
קצת יותר תועלת מנזק.
קצת יותר אהבה מפחד.
קצת יותר שלום ממלחמה.
קצת יותר הבנה משיפוטיות.

**
51:49.
רק קצת יותר.
כל יום רק קצת יותר… זה מספיק.
כל יום רק קצת יותר… זה הרבה יותר.

חיים מלאים. היום.

יש לנו מספיק

יש לנו מספיק

זה פחות עניין של כמה יש לנו
ויותר עניין של מה אנחנו עושים
ואיך אנחנו משתמשים במה שיש לנו.

**
יש לנו מספיק.
יש לנו מספיק זמן.
יש לנו מספיק כסף.
יש לנו מספיק בריאות.
יש לנו מספיק משאבים.
יש לנו מספיק אנרגיה פיזית.
יש לנו מספיק יכולות מנטליות.
יש לנו מספיק חופש ואפשרויות בחירה.

**
יש לנו מספיק.
העניין הוא לא איך אנחנו יכולים להשיג עוד או יותר.
העניין הוא לא כמה יש לנו בהשוואה לאחרים.
העניין הוא מה אנחנו עושים עם מה שיש לנו.
איך אנחנו משתמשים בזה.
לאן אנו לוקחים את זה.

חיים מלאים. היום.

אתמול דיברנו על מספיק

אתמול הוא ואני דיברנו על מספיק:
מה זה מספיק,
מה זה לא מספיק,
ומה זה יותר מדי.

סיפרתי לו שהשאלות הללו מעסיקות אותי
ורלוונטיות להרבה נושאים,
כולל כאלו שמעניינים אותו.

כמו למשל:
מה זה מספיק צעצועים?
מה זה מספיק חברים?
מה זה מספיק ממתקים?
מה זה מספיק זמן טלויזיה או מחשב?
מה זה מספיק שיעורי בית?

**
מסקנות ביניים:

1. מספיק זה עניין אישי –
המספיק שלך זה לא המספיק שלי.

2. מספיק זה עניין זמני –
המספיק של עכשיו יכול להיות שונה מהמספיק של אחר-כך.

3. מספיק זה בדרך כלל תחום או טווח –
ולא מספר מוחלט או נקודה מסוימת.

4. מספיק זו תחושה פנימית –
אנחנו יודעים על עצמנו לא פחות טוב מאחרים.

5. מספיק זה טוב ואפילו טוב מאוד –
במידה המתאימה, לא פחות מדי ולא יותר מדי.

6. לבדוק זה חשוב –
שאלת "מה/האם/מתי זה מספיק?" חשובה לא פחות מהתשובה.

חיים מלאים. היום.