תגית: מכתב

ט. חגגה יום הולדת עגול לפני מספר שבועות.
כזה שמעורר מחשבות ותהיות.
השבוע כשנפגשנו היא שיתפה אותי בשאלות שמלוות אותה לאחרונה:
"זהו…? זה כל מה שיש….?
זה כל הסיפור הגדול שנקרא חיים.. ?"

התשובה שלי היא שאולי.
כנראה שזה הכול.
ו"זה", זה מה שאנחנו מחליטים.
המשמעות שאנו בוחרים.
קו הוא לא יותר מאוסף של נקודות.
אולי חיים הם לא יותר מאוסף של רגעים.

**
הסדנה אתמול תוכננה להתחיל בשעה 11:00.
למעט משתתפת אחת שהקדימה בשתי דקות,
ראשוני המשתתפים התחילו לזרום בנינוחות בשעה 11:10.
בשעה 11:25 החדר היה עדיין חצי ריק,
כשחלק מהמשתתפים מדברים להם להנאתם בחוץ.
אחראית הקבוצה ביקשה שאתחיל.
יצאתי החוצה והודעתי למשתתפים שאני מתחיל עכשיו.

"אני עדיין מתלבט", אמר לי בחיוך אחד הלא-משתתפים-בינתיים, "….כדאי לי?"
"בחירה שלך, " עניתי, "רק תחליט בשניות הקרובות,
כי ברגע שאסגור את הדלת אני מבקש לא להיכנס עד ההפסקה הבאה,
כדי לא לפגוע במהלך הסדנה."

הדבר הכי קל בעולם זה להפוך אותו ואותם ל"אויבים" שלי,
לתת לשיפוטים ולפרשנויות שלי לנהל אותי ולהשפיע על כל מהלך הסדנה.

כשהתחלנו, דקה לאחר מכן, שיתפתי אותם במה שחי בתוכי כרגע.
גם כדי שיכירו וגם כדי להגביר את הנוכחות שלי.

זה עשה את העבודה ויצר את החיבור.
היתה סדנה מרגשת, מהנה, משמעותית.

לשמחתי, וגם לשמחתו (כך הוא שיתף אותי בסוף המפגש),
המתלבט בחר להיכנס. 

באותו רגע הצליח לי.
לא תמיד מצליח לי.

**
בפעם הראשונה שמגיעים ל"שבעה",
לא כל-כך יודעים איך זה יהיה.
מדמיינים את כולם בוכים ועצובים כל הזמן.
אחרי ש"צוברים ניסיון" כבר יודעים,
שלצד הכאב והעצב, פוגשים בשבעה גם צחוקים, סיפורים וכיף של ביחד.
זה חלק מהעניין.

כשח. התקשרה אלי לפני מספר שבועות,
היא סיפרה לי שהיא רכזת קבוצה של נפגעי פעולות טרור,
של גברים ונשים שהוריהם נרצחו בפיגועים.
"זו הסיירת של נפגעי הטרור…", היא הוסיפה,
"מה שמשותף לחברות וחברי הקבוצה,
זה שהם איבדו את שני הוריהם."

בדומה ל"שבעה" ראשונה,
לפני שפגשתי אותם לא כל-כך ידעתי איך זה יהיה.
ומעבר לכך, מה כבר יש לי לתת להם..???
הרי אני אפילו לא מתחיל להבין את מה שהם עברו ועוברים.
האם אני "יכול" לבוא אליהם עם "חומרים רגילים" של תקשורת והקשבה..??

בדומה ל"שבעה",
היו במפגש גם הרבה רגעים של צחוקים. והומור. וכיף. והתרגשות.
פגשתי אנשים "רגילים" ששואלים שאלות ורוצים ללמוד.
שחווים אתגרים "רגילים" עם הילדים, בני/בנות הזוג ובעבודה.
אנשים "רגילים" שמעסיק אותם מה שמעסיק אנשים "רגילים" אחרים.
אנשים "רגילים" שסוחבים שק מיוחד וגדול של כאב.

את רגעי המפגש הזה אני רוצה לזכור.
את הכרת התודה על הזכות להיות איתם במשך מספר שעות,
את האפשרות להעניק משהו שאולי יהיה בעל ערך עבורם ועבור המסע שלהם.
וגם לזכור, שוב ושוב ושוב, כמה אני עשיר ובר-מזל.

כנראה שבגלל "הסיפור" שלהם,
היה לי קל יותר לא לכעוס או לשפוט,
כשב 11:25 המפגש עדיין לא התחיל.

**
סבא שאול נפטר אתמול,
אחרי שבועות קשים של דעיכה, סבל וכאבים.

שמעתי עליו הרבה ולא זכיתי להכיר אותו באופן אישי.
לשמחתי, אני עובד צמוד עם נכדתו בשנים האחרונות.
סבא שאול זכה בקשר יוצא דופן עם נכדה יוצאת דופן
שזכתה בקשר יוצא דופן עם סבא יוצא דופן.
אני מאחל לעצמי שלנכדים שלי ולי,
יהיה קשר כמו שהיה לסבא שאול ולנכדה שלו.

השיחות עם ג., נכדתו של סבא שאול,
הם מהרגעים שאני רוצה לזכור השבוע:
החיים המלאים והמעברים החדים
שבין גסיסה ואו-טו-טו פרידה
לבין ארוחת "טעימות" והכנות לחתונה.
בין עצב, קושי ובכי,
לבין הכרת תודה, צחוק ושמחה.

**
השבוע, הסתיימה שנת הלימודים בבתי הספר העל-יסודיים.
מורה של אחת מבנותיי בחר לשלוח לה הודעת פרידה אישית,
תוך התייחסות לאירוע מסוים שהיא חוותה בבית-הספר לפני מספר חודשים.
כשהיא הקריאה לי את המילים שהוא כתב לה, נקוו דמעות של התרגשות בעיני.
למתנה שהוא העניק לה במילים הללו, בכמה דקות של כתיבה,
אין מחיר ויש ערך עצום.

הוא בחר לכתוב, למרות שהוא לא היה חייב.
הוא זכר, למרות שזה קרה מזמן.
הוא חשב עליה והיה לו חשוב "לסגור" כמו שצריך.

רגעים שבהם אנחנו רואים מישהו או שמישהו רואה אותנו,
הם רגעים של חיים.

**
ביום שני השבוע, פגשתי קבוצה של רופאים ואחיות, באחד מבתי החולים בארץ.
מנהל המחלקה רצה להתמקד בתקשורת שבין הצוות הרפואי לצוות הסיעודי,
בשיפור עבודת הצוות המשותפת ובהפחתת הקונפליקטים.

כשעה בתוך הסדנה, ביקש אחד הרופאים את זכות הדיבור:
"הסדנה תיאורטית ולא רלוונטית, הדוגמאות שטוחות מדי ולא מתאימות,
ועבודת ההכנה שלך לא מספקת", הוא ירה לכיווני בנוכחות כולם.

האירוע הזה והצורה שבה הוא התפתח, נכנס לרשימת הרגעים שאני רוצה לזכור.

כתבתי על כך השבוע באחד הפוסטים היומיים.

אני רוצה לזכור את המהירות והקלות שבה כמעט הפכתי את אותו רופא לאויב שלי.
אני רוצה לזכור את הנוכחות שהצלחתי להיות בה כשזה קרה.
הפעם הצלחתי… לא תמיד זה מצליח לי …
אני רוצה לזכור את החגיגה הפרטית שלי מיד לאחר הסדנה עם
צלחת חומוס, שתי פיתות, לימונדה קרה ורוח נעימה על הפנים.

חיים = אוסף של רגעים

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

לפני כעשור בחר וורן באפט להעביר חלק גדול מהונו לקרן שיסדו ביל ומלינדה גייטס
בכוונה לעזור במתן מענה לבעיות קשות וחשובות בעולם.
ב 2 /12/2016 כתב וורן באפט לביל גייטס מכתב.
את הנוסח המקורי והמלא ניתן לקרוא בקישור הבא.
להלן תרגום מקוצר וחופשי שלי למכתב:

מלינדה וביל היקרים,

לפני כשנתיים, ציינתי 50 שנים כמנכ"ל של חברת ברקשייר.
ניצלתי את ההזדמנות לכתיבת דו"ח מיוחד לבעלי החברה.
בדו"ח התייחסתי למה שהלך טוב ופחות טוב בתקופה הזו,
למה שלמדתי ולמה שאני מקווה שיקרה בעתיד.

כפי שאתם יכולים לנחש,
אני המרוויח העיקרי מכתיבת הדו"ח.
אין כמו לכתוב משהו בכדי להגיע לבהירות מחשבתית.

חלפו עשר שנים מאז אותו יום ב 2006,
בו החלטתי להשקיע בחמישה ארגונים, וביניהם הארגון שלכם.
בדומה לתהליך שאני עברתי,
חשבתי שתיהנו לכתוב על התקופה הזו תוך התבוננות אחורה ומבט קדימה.

אני לא היחיד שרוצה לקרוא את זה.
רבים רוצים לדעת מאיפה הגעתם, לאן אתם הולכים ולמה.
אני גם מאמין שחשוב שאנשים יבינו את השוני שבין מדידת הצלחה בפילנתרופיה,
למדידת הצלחה בעסקים או בממשל.
המכתב שלכם יכול להסביר איך שניכם מודדים את עצמכם
ואיך אתם רוצים שהתוצאות שלכם תיקראנה.

הארגון שלכם יהיה תמיד במרכז תשומת הלב.
לכן חשוב, שעבודתכם תהיה ברורה ומובנת.
ואין דרך טובה יותר לעשות זאת, מאשר,
תקשורת אישית וישירה מאותם שני אנשים ששמם על הדלת.

Best to both of you,
Warren

**
מספר מחשבות בעקבות קריאת המכתב:

1. רפלקציה –
לא מילה גסה.
לא בזבוז זמן או חוסר אפקטיביות.
תהליך מרכזי ומשמעותי בהתפתחות של ארגון ושל אדם.
תהליך חיוני בהשפעה על העולם וביצירת שינוי.

**
2. דוגמא אישית –
לבקש מאחרים מה שאנו דורשים מעצמנו.

**
3. דיווח –
גם וורן באפט וגם ביל גייטס מחוייבים בדיווח.
אני מניח שבמקרה שלהם זה מתוך בחירה.
מחוייבות לדיווח מאפשרת בדיקה עצמית, חשבון נפש, למידה והתקדמות עקבית.
את התשובה המפורטת של ביל ומלינדה גייטס לוורן באפט ניתן לקרוא באתר.

**
4. מיקוד –
מתוך שוטטות קצרה באתר של גייטס ראיתי שעבודתו ומשאביו מתמקדים בשלושה תחומים עיקריים:
א. הצלת חיים.
ב. חדשנות אנרגטית.
ג. שיפור החינוך.
מיליארדים רבים של דולרים.
שלושה תחומים בלבד.
בהירות ומיקוד.

**
5. משמעות –
בזמן שחלקנו משוטטים בפייסבוק, עומדים בפקק, מתמודדים עם מחלה, בונים עסק,
צופים באח הגדול או בכדורגל, קוראים עיתונים, מעבירים את הזמן, מתכננים פיגוע,
הולכים לעבודה, חוזרים מהעבודה, מנסים לשרוד, יוצאים לטיול וכו'
יש אנשים, ביניהם כאלו עתירי משאבים (פיננסיים, טכנולוגיים, מנטליים, ועוד…),
המנסים לתת מענה לבעיות הכי חשובות של העולם ושל האנושות.
לא רק וורן וביל.
כל יום.

**
6. מאקרו ומיקרו –
סוף השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
הווה נוכחי,
בין עבר בלתי נתפש לעתיד בלתי ידוע.
בן-אדם,
בין ענייני היום-יום "הרגילים", מחשבות ותחושות של "חול",
לבין שאלות קיומיות, פרספקטיבות רחבות, נושאים של "קודש".

**
7. עשר שנים –
באפט שלח את המכתב עשר שנים לאחר שבחר להשקיע את כספו.
עשור שלם של מחויבות ארוכת טווח קדימה.
זמן משמעותי לעשייה ולשינוי.
התבוננות אמיצה וחדה אחורה.
השבוע ביצעה קאסיני (גשושית חלל של נאס"א) משימה יוצאת דופן.
היא שוגרה למשימה הזו לפני עשרים שנים.
מה שקורה עכשיו הוא תוצר של זרעים שנזרעו לפני עשר או עשרים שנים.
מה שקורה עכשיו הוא זרע של מה שיקרה בעוד עשר ועשרים שנים.

**
8. ספרים –
באתר של ביל גייטס, לצד שלושת תחומי המיקוד (הצלת חיים, אנרגיה, חינוך)
מופיע תחום מיקוד רביעי:
"ספרים שאני קורא".
למידה והתפתחות מתמדת כדרך חיים.
קריאה והקשבה, כתחום מיקוד שאינו נופל בחשיבותו מהצלת חיים או משינוי עולם.
היום, יותר מבכל תקופה אחרת, כמעט הכול נגיש וזמין.
אם רק בוחרים בכך.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר