שינוי מגמה

ביום ראשון השבוע זכו מסי ונבחרת ארגנטינה בגמר המונדיאל, והחזירו את הגביע "הביתה" לאחר 36 שנים.
למרות שאיני אוהד מושבע של ארגנטינה, באותו ערב, התקשיתי להירדם מרוב התרגשות.

בהמשך השבוע, ביום רביעי התרחשו שני אירועים נוספים מיוחדים ובעלי השפעה שתפסו את תשומת ליבי.
אחד מהם סוקר בהרחבה ולשני כמעט ולא היתה התייחסות.

ביום ד', כמה דקות לפני חצות, התקשר בנימין נתניהו לנשיא המדינה ואמר לו "עלה בידי".
אותו יום בדיוק, 21 לדצמבר, היה גם היום הכי הקצר בשנה, שממנו ואילך הימים מתחילים להתארך.

שלושת האירועים הללו התחברו לי ועוררו בי מספר מחשבות:

א.
היום הקצר בשנה הוא נקודת שיא הלילה.
ביום שלמחרת, הלילה מתקצר מעט והיום מתחיל להתארך.
למרות שיש עדיין הרבה יותר חושך מאור וקשה להבחין בשינויים הקלים המתחילים להתרחש,
היום הזה מהווה נקודת תפנית שלאחריה המגמה משתנה.

בגמר מונדיאל 1986 מראדונה זכה עם נבחרת ארגנטינה בגביע העולם.
זה היה אחד מרגעי השיא הבלתי נשכחים שלו ושל העם הארגנטינאי.
זה גם היה המקום שבו דברים החלו להתדרדר.
מי תיאר לעצמו באותה נקודת זמן שמראדונה יסיים את הקריירה שלו ואת חייו בצורה כה אומללה,
ושייקח לנבחרת ארגנטינה דור וחצי לזכות שוב בגביע העולם?

זה שאנחנו לא מבחינים במשהו, לא אומר ששינויים גדולים לא מתחילים להתהוות.
כשהמגמה משתנה, הנקודה הכי נמוכה היא תחילת הטיפוס והנקודה הכי גבוהה היא תחילת הנפילה.

ב.
את שעות החושך והאור ביום מסוים ניתן למדוד בצורה אוביקטיבית ולהגיע למספר ברור ומוגדר.
התוצאה (לדוגמא 10 שעות אור ו-14 שעות חושך) אינה מעוררת בנו רגשות עזים במיוחד.
אנו מקבלים גם את האור וגם את החושך ומבינים ששניהם חלק מהיממה.
גם אם יש לנו העדפה לאחד מהם, המשלים שלו לא מתוייג אצלנו כאויב.

בחיים זה הרבה יותר סובייקטיבי והרבה יותר רגשי.
הניצחון של ארגנטינה הוא ההפסד של צרפת.
"עלה בידי" של נתניהו השבוע (ושל יאיר לפיד בפעם הקודמת),
הוא גם רגע שיא מרגש, משמח ומעורר תקווה עבור מיליוני בני אדם,
וגם רגע שפל מפחיד, מקומם ומייאש עבור מספר דומה של אנשים.

בנוסף, בשונה מהיום הקצר בשנה, שבו ניתן לקבוע בוודאות שהמגמה משתנה,
בחיים הדברים הרבה פחות ברורים ומובהקים:
איך אפשר לדעת אם הגענו עכשיו לרגע שיא-שפל שבו המגמה משתנה,
או שאנחנו רק באמצעה של מגמה שעוד תלך ותעמיק?
ג.
ההבדל בין ניצחון להפסד, ובין רגע שיא לרגע שפל הוא דק מאוד.
הרגע הכי מלחיץ עבורי בגמר המונדיאל היה כשמסי ניגש לבעוט את בעיטת 11 המטר הראשונה בשלב הפנדלים.
מה היה קורה אם הוא היה מחמיץ וצרפת היתה זוכה?
המרחק בין להיות וינר ואלוף עולם ללוזר וסגן אלוף עולם קטן מכפי שנהוג לחשוב.
זה יכול להיות עניין של מספר סנטימטרים, שניה של חוסר ריכוז, טיפה של מזל.
המרחק שבין לנצח בבחירות או להפסיד בהן יכול להיות כמה אלפי קולות לכאן או לשם.
קצוות מנוגדים (מנצחים-מפסידים, קואליציה-אופוזיציה) הם לפעמים הרבה יותר קרובים מכפי שנראה.

ד.
יש בזה משהו שעלול לבלבל.
אם ההבדל ברגע ההכרעה הוא כל-כך דק,
וממילא יש מחזוריות בין חושך לאור, שיא ושפל,
אז אולי זה לא כזה משנה מה עושים או מי נבחר?

גם אם ברגע ההכרעה ההבדל בין ניצחון להפסד הוא דק מאוד,
האירועים המתרחשים לאחר אותו רגע יכולים להיות בעלי השפעה עצומה,
להניע תהליכים עמוקים ולהוביל למקומות שונים לגמרי, שהם הרבה מעבר להבדל דק.
בחלק מהמקרים רגע הכרעה הוא "קו פרשת מים", שאחריו החיים כבר לא אותו דבר.

זה נכון ברמה האישית, המשפחתית, הלאומית והעולמית.
חשוב להבין את זה, לנהוג באחריות ולעשות כמיטב יכולתנו.
יש להיזהר מאדישות ומשוויון נפש.

ה.
השבוע אמרתי לרועי בני שאת הגמר הזה הוא יזכור לעוד הרבה שנים ושהוא יספר עליו לילדיו ונכדיו.
כשמראדונה הניף את גביע העולם הייתי בן 14.
אני עדיין זוכר את ההתרגשות שחשתי בזמן שצפיתי במשחק עם אבי.
היום, 36 שנים אחרי, רועי בגיל שלי ואני בגיל של אבי ז"ל.
כשצפינו ביחד באותו משחק לפני שלושה תריסרי שנים, לא יכולתי לצפות כיצד חיי יתפתחו.
טרם פגשתי את אשתי לעתיד, ילדיי עדיין לא נולדו, הייתי לפני שירות צבאי, לימודים וקריירה.
שלושים ושש שנים לאחר מכן, אני במקום אחר לחלוטין, חי חיים מלאים שלא יכולתי לדמיין.
איפה משפחתי ואני נהיה בעוד 36 שנים, כשרועי יהיה בגילי ונכדיי יהיו בגילו?

ו.
בקיץ 1987, בדיוק שנה לאחר הזכייה הקודמת של ארגנטינה, נולד תינוק קטן וחמוד בשם ליונל מסי.
האירוע הזה עבר בשקט ללא סיקור תקשורתי יוצא דופן ומבלי לעורר התרגשות לאומית.
מי ידע באותה נקודת זמן שלימים התינוק הזה יהפוך לשחקן הטוב בעולם,
ולמנהיג ארגנטיני בלתי מעורער המוביל את נבחרתו לאליפות בלתי נשכחת לאחר 36 שנים "במדבר"?

מי המנהיג הגדול הבא של מדינת ישראל שייוולד בקרוב ושיוביל את העם והמדינה להישגים חסרי תקדים?
יכול להיות שהיא כבר מסתובבת בינינו, בארגז החול של גן ילדים כלשהו, מבלי שנבחין בה עדיין?
איך זה ייראה ברמה הלאומית והעולמית בעוד כמה עשרות שנים?

ז.
מרבית האנשים אינם מראדונה, מסי, משה רבנו או נתניהו, ומרבית החיים אינם גמר מונדיאל או יום בחירות.

מה בנוגע לאנשים "רגילים" בימים רגילים…?

הנה חלק מהשאלות שאני יוצא איתן לסוף השבוע הזה:
– מה האחריות וההשפעה שלי על העולם היום?
– איך אני יכול לתרום יותר או להזיק פחות?
– מה אספר לנכדיי כשישאלו אותי בעוד כמה עשרות שנים "איפה היית ומה עשית בתקופה שכל זה קרה"?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תפילה

כששוחחנו שלשום, היא סיפרה לי שבאותו בוקר, 
תוך כדי נסיעה לעבודה, היא עשתה לעצמה הכנה.
הכנה רגשית ומנטלית לקראת היום שמחכה לה.
במקרה שלה, ההכנה הזו כוללת מעין תפילה.
טקס של חידוד כוונה.
באותו בוקר היא התפללה שתצליח לראות.
שתצליח לראות את האדם שהיא תפגוש.
מעבר למסכות ולכותרות.
מעבר לקורות החיים.
היא התפללה להצליח לראות כדי שהיא תוכל לעזור.
כדי שהיא תוכל לעשות את הדבר הנכון.

למרות שאנחנו מכירים כבר שנים,
וראיתי אותה לא מעט פעמים "בפעולה",
כשהיא סיפרה לי את זה התרגשתי.
כמה נשמה וכמה ענווה יש בתפילה הזו.
היא לא עוסקת בהוראה או בחינוך.
גם לא בעבודה סוציאלית או ברפואה.
היא מגייסת.
מגייסת עובדים לחברת הייטק.
אשרי הארגון שזו המגייסת שלו.
אשרי המועמדים שזוכים לפגוש אותה.
איזה בר מזל אני שאלו האנשים שאני זוכה לעבוד איתם.

**
אתמול, 21 ביוני, היה היום הארוך בשנה. 
היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הקצר ביותר בשנה, בחצי הכדור הצפוני.
אתמול היה יום ההיפוך.
היום שבו המגמה משתנה.
הימים מתחילים להתקצר, והלילות להתארך.
יש בזה משהו מתעתע.
למרות שהמגמה משתנה, רוב הקיץ עוד לפנינו.
החופש הגדול רק מתחיל.
ייקח זמן עד שנרגיש בשינוי ונראה אותו.

** 
אתמול, 21 ביוני, הודיעה חברת אינטל העולמית,
שבריאן קרזניץ', מנכ"ל החברה מתפטר (או מתפוטר) באופן מיידי
לאחר שהתגלה שקיים יחסים רומנטיים בהסכמה עם עובדת,
דבר המהווה הפרה של מדיניות אינטל הנוגעת לכל המנהלים בחברה.

בשונה מיום היפוך המגמה, ההתפטרות של מנכ"ל אינטל,
הינה התוצר או ה"פרי" של זרעים שנזרעו בעבר ומבשילים עכשיו.
בחירות, החלטות ופעולות המביאות לתוצאות בעלות השלכות.

באופן טבעי, הנטייה של רוב האנשים כרגע, היא לשפוט את קרזניץ' ואת האירוע הזה.
אנשים רבים מקרינים על אירוע כזה את האמונות, הדעות והשקפת העולם שלהם,
מבלי לדעת ברוב המקרים מה באמת קורה.

האירוע הזה מחדד עבורי ארבעה דברים:

1. אין לי מושג.
אין לי מושג מה באמת התרחש או מתרחש.
ברמה מסוימת (רבים כנראה לא יסכימו איתי), זה לא העסק שלי לא מתפקידי לשפוט.

2. החיים דינמיים.
בוקר אחד אתה מנכ"ל מוערך של חברה הנסחרת במאות מיליארדי דולרים,
ובבוקר שאחרי אתה כבר במקום שונה מאוד.
כמו עונות השנה, הכול בהשתנות מתמדת.

3. אנחנו קוצרים את מה שאנחנו זורעים.
אנחנו אחראים לבחירות ולפעולות שלנו.
קארמה אינה מושג רוחני תיאורטי אלא עיקרון מעשי יומיומי.

4. כדאי שהדרך תהיה שווה את זה.
בגלל שהכול דינמי ואי אפשר לדעת מה ישתנה ומתי,
חשוב להיות שלמים עם הדרך ולחיות על-פי הערכים העמוקים שלנו.

**
בריאן קרזניץ' ניהל במשך כחמש שנים את חברת אינטל 
חברה שאני גאה להיות אחד מעובדיה,
ושיש לי את הזכות לעבוד בה לצד אנשים מופלאים, כמו למשל,
אותה מגייסת המתפללת שתצליח לראות אנשים ולעשות טוב.

החיים מורכבים.
אין רק שחור ולבן.
זה מעבר לטוב ורע. 

לפני כשנתיים כתבתי על איש אחר שעבד בחברת אינטל וניהל אותה.
איש שבחר בחירות אחרות ושחייו התפתחו בדרך שונה.
אתמול כשזה קרה חשבתי עליו.
וגם על האיש הנוסף שמוזכר בפוסט.
וגם עלי.
ועל המשפחה שלי.
ועל איך שחיים מתפתחים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

נקודת ההיפוך

נקודת ההיפוך

היום, 21 לדצמבר,
הוא היום הכי קצר והלילה הכי ארוך בשנה.
החמה זרחה רק ב 6:37 ותשקע כבר ב 16:40.

היום, 21 לדצמבר,
הוא היום שבו משתנה המגמה.
קשה להבחין בכך.
שינויים קלים בלבד,
הבדלים של דקות בודדות.

ובכל זאת, היום הרשמי הראשון של החורף
הוא גם היום שבו נולדים האביב והקיץ.
אפשר להתחיל לחגוג.

**
סיפרת לי אתמול על מה שאת עוברת בימים האחרונים.
על שינוי המגמה שאת בוחרת לייצר.
במיוחד עכשיו, בעיצומה של תקופה מלאת כאב,
היה חשוב לך להרים את הראש
ולעשות משהו עבור מישהו.

חיים גדולים מתחילים בכאב.
סוף הוא תמיד גם התחלה.
אפילו כשקשה להבחין בזה.
גם כשזה לא מרגיש כך.

חיים מלאים. היום.

כ"ז אדר ב' – אתה נכנס למעלית

אתה נכנס למעלית,
יש שם כבר ארבעה אנשים.
אחד מהם מצית סיגריה.
מה הסיכוי שזה יקרה היום?
ואם זה יקרה, כמה זמן ייקח למישהו לעצור את זה?

**
את נכנסת למעלית,
יש שם כבר ארבעה אנשים.
אחד מהם מדבר בסלולרי שלו.
מה הסיכוי שזה יקרה היום?
ואם זה יקרה, כמה זמן ייקח למישהי לעצור את זה?

**
אתה נכנס למעלית,
יש שם כבר ארבעה אנשים.
אחת מהם אוכלת בשר.
מה הסיכוי שזה יקרה היום?
ואם זה יקרה, כמה זמן ייקח למישהו לעצור את זה?

**
עישון, סלולר, טבעונות.
עבדות, הלקאת ילדים, צלילה בקישון, סביבה, הטרדות מיניות, ….
תופעות / מגמות / נורמות / דרכי התנהלות.
מה שמקובל ואופנתי בנקודת זמן מסוימת,
יכול להפוך ללא לגיטימי ואפילו פלילי בנקודת זמן אחרת.

כשאתם נעים בעולם היום –
מה אותם הדברים שכשתסתכלו אחורה בעוד כמה שנים לא תבינו איך עשיתם אותם?

**
מחשבה:
אנחנו יודעים יותר ממה שאנו מודים.
אנחנו מודים יותר ממה שאנו עושים.
אנחנו עושים פחות ממה שאנו יכולים.
מעניין לבדוק למה…

* ההשראה לפוסט של היום היא גיל מרחב וספרו "בונג'ון".
https://www.headstart.co.il/projectsupporters.aspx?id=18698

חיים מלאים. יום יום.