לעמוד במילה

הבוקר שמתי לב שלא עמדתי במילה שלי.
הבטחתי לעצמי משהו שלא קיימתי.
זה קרה אתמול.
פעמיים.
אולי אפילו שלוש.
דברים קטנים.
זרזיפונים של אי-עמידה במילה.
לכאורה לא משהו משמעותי.
אבל הוא כן.
כשראיתי את זה, ראיתי שזה קרה גם שלשום.
באותו מקום.
עם אותה הבטחה.
בזרזיפונים שהיו אפילו יותר קטנטנים.

**
לחריגה מהבטחה שאנו נותנים למישהו אחר יש משמעות.
להפרה של מילה שאנו נותנים לעצמנו יש משמעות.
זה לא עניין של גודל ההפרה או ההבטחה.
זה עניין של עצם היותה.
של קיומה.
במצבים מסוימים חור קטנטנן המאפשר לזרזיף של מים לחדור,
יכול לאיים על ספינה גדולה.
לפעמים זה עניין של שחור או לבן.
קרה או לא קרה.
הגבול נשמר או נפרץ.
נגענו או לא נגענו בחמש אצבעות.
המבחן החשוב הוא המבחן הפנימי.
אנחנו יודעים.

**
להגיד פחות.
לא להתחייב למשהו שאיננו בטוחים לגביו.
להתכוון למה שאנו אומרים.
לעמוד במילה שלנו.

חיים מלאים. היום.

תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !

"שמעתי פעם סיפור על מנהלת בית-ספר 
שנהגה להקדיש כמה שעות בכל ערב להכנת כריכים למחוסרי בית.
אחרי שסיימה להכין אותם, היא נהגה להיכנס למכונית שלה, 
לנסוע לשכונות עוני בעיר ולחלק שם את הכריכים.
למרות שסדר יומה היה עמוס למדי, 
הפעילות הלילית הזו שלה לא עייפה אותה, אלא ממש שמחה את לבה.
היא לא עשתה זאת מתוך תחושת אשמה, חובה או לחץ חיצוני.
היא פשוט ביקשה לחלוק עם אחרים את מה שהיה לה, בדרך שעשתה לה טוב.
גם כאשר אלו שקיבלו ממנה את הכריכים גערו בה או התייחסו אליה לא יפה,
היא לא הרגישה דחויה או כועסת, 
משום שהיא לא עשתה זאת על מנת להתקבל או לזכות בהערכתו של מישהו.

עיתונאי מקומי ששמע על מעשיה כתב עליה מאמר לעיתון,
ומייד היא הפכה לאישיות מפורסמת, סלבריטי מקומי.
אנשים רבים, ביניהם אפילו כמה מהמורים שלה, החלו לשלוח לה כסף כד לתמוך בעבודתה.
להפתעתם הרבה, כל מי ששלח אליה כסף קיבל את כספו בחזרה במעטפה שבתוכה פתק בן שורה אחת:
'תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !' "

~ הקטע נכתב ע"י ג'ק קורנפילד והועתק מספרו "הלב הנבון".

**
הקטע הזה תפש את תשומת לבי ואני מוצא בו כמה דברים:

• את הבהירות והדיוק של אותה מנהלת לגבי מה שחשוב לה לעשות.
• את דרכה האישית והמעשית של המנהלת להרבות טוב בעולם.
• את ההתמדה ואת הבחירה המלאה שלה להשקיע כמה שעות בכל ערב.
• את הכמיהה שלנו להשראה, לסיפורים מרגשים, למודלים שנוכל להתחמם לאורם.
• את ההבדל שבין לעשות משהו בעצמך לבין לתמוך במשהו ע"י השתתפות במימון שלו.
• את הקושי לשמור על קו ועל כוונה כשאנשים מלבישים עלינו תפקיד או משאבים שלא לשמם אנו עושים מה שאנו עושים.

איך הקטע עבורכם? מה אתם מוצאים בו ?

**
ביום שני השבוע העברתי הרצאת תקשורת מקרבת בקניון סי-מול שבאשדוד.
ביום שאחרי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות בפייסבוק.
אני בוחר להביא אותו גם כאן, עבור אלו שלא קראו אותו עדיין ושאולי יוכלו להפיק ממנו ערך.

5 דברים מההרצאה אתמול:

1. איחרתי בחמש דקות. הקהל ישב וחיכה. אני לא אוהב לאחר…

2. התחלתי בשיחה פנימית של דקה וחצי עם עצמי. בקול רם. 
הקהל שומע: התבוננות על מה שקורה כרגע. איך אני מרגיש. 
צרכים שמתמלאים ולא מתמלאים עבורי ברגע זה. חידוד כוונה. 
תקשורת מקרבת מתחילה בתוכנו. בדיבור שלנו עם עצמנו.

3. בסוף ההרצאה ניגשה מישהי למארגנים והתלוננה: 
"ההרצאה לא מתאימה לקהל הזה. זו היתה טעות להביא הרצאה כזו. התאפקתי לא לצאת מהאולם".
ממש במקביל אליה ניגשה מישהי אחרת בעיניים בורקות ושיתפה:
"היתה הרצאה מעולה, מרגשת עם המון חומר למחשבה". 
כשעולים על במה חשוב להיות מוכנים לקבל. 
גם את זה וגם את זה.

4. זכות לעבוד עם שותפים כמו סלבה מרגוליס
תודה על הארגון של כל זה סלבה. 
על עוד אירוע אתך. 
על שיתוף פעולה נוסף.

5. כשהגענו לחלק של "הכרת תודה" 
הזמנתי את הקהל להיות בשקט לשתי דקות ולחשוב על מישהו שהם רוצים לומר לו תודה עכשיו. 
אולי לשלוח לו הודעה עם כמה מילים. 
מישהי שישבה באחת השורות הראשונות בחרה לשלוח הודעה לבנה. 
היא סיפרה לי שזה העלה דמעות בעיניה. 
אני לא יודע מה היא כתבה. 
אין לי מושג איך הוא קיבל את זה ומה הוא ענה. 
אם הדבר היחיד שקרה אתמול במהלך או בעקבות ההרצאה היה הרגע הזה, דייני…

 

**
אני סוגר את השבוע הזה בתחושה חזקה של יראת כבוד.
יראת כבוד לכאב, לעצב ולקושי שאנו חווים.
יראת כבוד לשמחה, לאהבה, להכרת תודה ולחופש שאנו חווים.
יראת כבוד לחיים מלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

אולי היום זה לא הזמן

אולי היום זה לא הזמן
לקבל החלטות
לצאת בהצהרות
להסיק מסקנות
לעשות פעולות
ליזום פרויקטים
להגיב
לדחוף
לקדם
לשנות

**
אולי עכשיו זה זמן
להוריד הילוך
להגביר נוכחות
לחדד כוונה
לדייק תנועה
לעשות סדר
לפנות מקום
לנשום
לאכול
לנוח

חיים מלאים. היום.

היום אני יכול להיות אתך

היום אני יכול להיות אתך.

לא להציל אותך.
לא לשפר את מצבך.
לא לעודד את רוחך.
פשוט להיות אתך.

**
כשאני אתך, אני רוצה לזכור גם את החלק בי,
שרוצה לצאת "גיבור" שפותר בעיות, עוזר לאנשים ומציל את העולם.
אותו החלק שבי שלפעמים משתמש בך כדי להרגיש טוב ולהיות משמעותי.
כשאני זוכר את אותו החלק,
אני יכול לבדוק אם גם הוא כאן אתנו ועד כמה.
בכל פעם שהוא נמצא הוא תופס חלק מהמקום שלנו.

חיים מלאים. היום.

דיוקים עדינים

דיוקים עדינים

לחדול מלעשות את זה בצורה שבה עשיתי את זה אתמול.
להיות מודע לסיבה שהניעה אותי לומר את זה, ולהשתדל לומר פחות "כזה".
לשים לב למחשבה שאני מחזיק כבר זמן מה ולדרך שבה היא משפיעה עלי ועל סביבתי.

**
דיוקים עדינים.
בעשייה.
בדיבור.
במחשבה.

**
בעדינות.
בתשומת לב.
בכוונה.
לאט לאט…
צעד ועוד צעד.
בלי מהפכות.
בלי הצהרות.
בלי דרמה.
עם קצת פחות רגשות אשם והלקאה עצמית.
עם קצת יותר אהבה, הבנה וכבוד.

חיים מלאים. היום.

עשר למידות מהשבוע

1. ניהול עצמי

ניהול עצמי לפני ניהול אחרים:

סדרי עדיפויות.
קבלת החלטות.
בריחה או התמודדות.
משמעת. עשייה.
עמידה במילה שלך.
נאמנות לערכים שלך.
מחויבות. מוכנות לתת.
מוכנות לבקש. מוכנות לקבל.
אחריות אישית. למידה.
שליטה עצמית. החזקה עצמית.
אהבה עצמית.
אומץ.
תקווה.

שוב אותו שיעור…

**
2. החלטות

אם אתה כבר יודע, חבל להתמהמה.
אם כבר הגעת להחלטה, לכי על זה.
יש מחיר לדחיינות.
עכשיו זה יותר יקר מאז.
והרבה פחות נוח.

**
3. אחריות

אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ומאפשרים אותה.
כל הזמן.
בכל רגע נתון.
בכל אינטראקציה, פעולה, החלטה ושיחה.
בכל פעם שאנו בוחרים לומר משהו או לשתוק.
לעשות או להימנע מעשייה.
גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
4. דיוק

פעולה אחת… שהגיעה זמנה.
שיחה אחת…שעושה הבדל.
בחירה אחת…שמשנה מסלול.

להיות במקום.
לעשות את הדבר.

**
5. טריגר

אני שם לב לכעס שבי.
עליך, על הפעולות שלך, על ההתנהלות שלך.
משהו בי מאשים אותך בכל מיני דברים שהיית או לא היית אמור לעשות.
יש בתוכי שיפוטים על כפיות טובה, אנוכיות וחוסר הוגנות.

השיח הפנימי הזה מוכר לי.
אני פוגש אותו מדי פעם.
יותר מכפי שהייתי רוצה.
אתה מעורר אותו עבורי עכשיו.
שולח אותי לעשות עבודה.
עם עצמי.
אתך.
עם אחרים.

להתראות בקרוב…

**
6. המשכיות

אין דבר כזה "דף חדש".
כל דף הוא הדף הבא לדף שלפניו
והדף הקודם לדף שאחריו.

אנחנו קוצרים היום מה שזרענו וגידלנו.
אנחנו יוצרים עתיד עכשיו.

**
7. תרומה הדדית

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלך בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותך בשנים הקרובות…

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלי בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותי בשנים הקרובות…

**
8. דרך

הדרך היא המטרה.
בסוף… כשנסתכל אחורה…
שזה יהיה שווה את זה.

**
9. בלבול

שלשום הלכתי לישון בתחושה מבאסת שאולי "הרעים מנצחים".
חילקתי לעצמי את העולם לרעים ולטובים.
לניצחונות ולהפסדים.

זה באמת יכול לייאש כשמאמינים בזה…

**
10. ריענון

השבוע כשעבדתי עם קבוצת לוחמים שמשתחררים בקרוב,
שאלנו כמה שאלות:
– "מה תחשב הצלחה בחיים עבורכם?"
– "מה ערכי החיים המובילים שלכם?"
– "איפה אתם נמצאים כרגע?"
– "לאן אתם מכוונים?"

שאלות חשובות.
לא רק לחיילים משתחררים.

אולי הגיע הזמן לשאול אותן שוב…
להיזכר… לבדוק…לרענן…

 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

כשמשהו מרגיש שגוי, תקוע ובעייתי

כשמשהו (מספיק חשוב) מרגיש שגוי, תקוע, חסר, בעייתי או לא מדויק,
עדיף לא להתעלם מכך.
לא להדחיק.
לא להיות אופטימי מדי.
לא לנסות לאנוס את המציאות או את התכנית.

**
כשמשהו (מספיק חשוב) מרגיש שגוי, תקוע, חסר, בעייתי או לא מדויק,
גם כשלא רואים אפשרות אחרת, טובה יותר באותו רגע,
כדאי להכיר בכך… ולהקשיב למה שעולה…
למחשבות ולתחושות שלנו ושל אחרים.
לחדד את הקושי או את הפער.

**
כשמשהו (מספיק חשוב) מרגיש שגוי, תקוע, חסר, בעייתי או לא מדויק,
ואנחנו בוחרים להכיר בכך ו"להתעסק" בזה,
משהו מתחיל לקרות. לזוז. להשתנות. להיפתח.
אפשרויות סמויות שלא היו קיימות מתחילות להתגלות.
כיוונים חדשים ופתרונות יצירתיים מתחילים להתהוות.

**
ואז פתאום …
אותו משהו (מספיק חשוב) שהרגיש שגוי, תקוע, חסר, בעייתי או לא מדויק,
משתחרר ומתחיל להרגיש קצת יותר נכון, זורם, מתאים,
קצת יותר במקום… או בדרכו לשם…

חיים מלאים. היום.

ח' תמוז – אנשי "להגיע" מול אנשי "להתקדם"

אנשי ה"להגיע" מאמינים
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד בקבוצה עכשיו,
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהדברים לא מספיק ברורים
והתפקידים לא מספיק מוגדרים.

בכדי לתקן את המצב הזה,
חשוב לעשות סדר, לייצר בהירות,
למצוא את התכנית המתאימה ולהוציא אותה לפועל.

הקטע עבורם הוא להבין איפה נמצאים כרגע,
להגדיר לאן רוצים להגיע, לתכנן את הנתיב,
לצעוד ולהגיע.

**
אנשי ה"להתקדם" מאמינים,
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד עכשיו (בדיוק באותה קבוצה),
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהם והקבוצה בתהליך מתמיד,
עוברים שינויים ומתמודדים עם אתגרים.

בכדי להתמודד עם המצב הזה,
חשוב ללמוד, לדייק, לכוונן תוך כדי תנועה,
ולהתאים עצמם למצב המשתנה כל הזמן.

הקטע עבורם הוא דרך מתמשכת, חיה ודינמית
ללא נקודת התחלה או סיום,
שחשוב פשוט להתקדם בה תוך שיפור מתמיד.

**
אנשי ה"להגיע"
רוצים לראות ולהבין כדי שיהיה אפשר ללכת.
See-to-Move

אנשי ה"להתקדם"
רוצים להתחיל ללכת כדי שיהיה אפשר לראות ולהבין.
Move-to-See

**
חלק גדול מהתסכול, המתח והלחץ שאנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע" חווים,
נובע פחות מהמצב האובייקטיבי,
ויותר מהתפיסות השונות שלהם על העולם ועל חבריהם.

להכיר בשונות שבין אנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע"
ולתת מענה לצרכים של כולם
הם שני צעדים להורדת המתח ולהגברת האפקטיביות.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ט חשוון – להגיד כן, להגיד לא

להגיד "כן".

"אני לא יודע מה השאלה אבל התשובה היא כן".
(ציטוט מהרצאה של סת' גודין).

להגיד כן להזדמנות.
להגיד כן להרפתקה.
להתקדם למרות החשש.
לקפוץ למים ולהתחיל לשחות.
לבטוח באינטואיציה.
לבטוח בעצמנו.
לבטוח ביקום.
לבטוח במי שמולנו. במי שלצידנו.
לעשות את הצעד הבא גם ללא מפה או נתיב מסודר.
להקשיב לבטן.
לעשות משהו כי הוא "נכון" גם אם הוא נראה לא הגיוני או לא אפקטיבי בשלב זה.

*****
להגיד "לא".

השבוע אמרתי "לא" שלוש פעמים:
– סירבתי לקחת סדרת סדנאות לקבוצת מנהלים של ארגון מסוים.
– אמרתי "לא" לתהליך אישי שמישהו ביקש.
– דחיתי הזמנה לסדנת מנהיגות חד פעמית של כמה עשרות רופאים.

להגיד לא כי זה מרגיש לא נכון. גם אם זה נראה הגיוני.
להגיד לא גם אם אין משהו אחר יותר טוב כרגע.
להגיד לא ולדעת שאולי אתה טועה.
להגיד לא כשאין התאמה גם אם יש בזה כסף.
להגיד לא למרות שלא נעים ויש חשש שמישהו ייפגע.
להגיד לא כדי למקד תשומת לב במשהו אחר שיותר חשוב כרגע.
להגיד לא ולשים לב למחשבה שעולה בך ("מי את בכלל שתגידי לא?")
להגיד לא בענווה ובגובה עיניים. לכבד את עצמך ואת מי שמולך.

*****
חשוב שנגיד יותר "כן".
חשוב שנגיד יותר "לא".
האתגר הוא לדעת מתי להגיד מה.
הלוואי וזה היה פשוט או ברור.

חיים מלאים. יום יום.