ה' אב – בין הצלחה מפוארת לכשלון צורב

תצוגה מכובדת.
הופעה מאכזבת.
נלחם כמו אריה.
תירוצים של הפסד.
פספוס של מדליה.
קרב הירואי.
ווינריות. לוזריות.
פרגון והערכה.
ציניות ושיפוטיות.

**
שגיא מוקי כדוגמא.

היום מדינה שלמה עוסקת בזה:
כותרות העיתונים,
מהדורות החדשות,
תכניות הבוקר,
שיחות המסדרון,
פרשנויות, דעות וניתוחים מקיר לקיר.

עד אתמול אפילו לא קיים עבור מרבית האנשים.

**
לפעמים ההבדל שבין "הצלחה מפוארת" (מדליה כדוגמא) ל"כישלון צורב"
הוא חוסר ריכוז של עשירית שניה,
מזל,
החלטה של מישהו אחר,
מצב גוף,
מזג אויר.

**
החיים "האמיתיים" קורים כל הזמן.
נובעים ומתרחשים בכל רגע נתון.
דרך של שנים.
תהליך מתמשך.
נוכחות יום – יומית.
עם או בלי כותרות.
עם או בלי מדליה.
מתחרות לאימון, מאימון לתחרות.
בתוך אולימפיאדות ובין אולימפיאדות.

בהצלחה לירדן ג'רבי היום 🙂

חיים מלאים. יום יום.

כח' תשרי – ג'ודו, מחשבות ומדוזות

אפשר לראות את זה בכל תחרות ג'ודו:
שני המתחרים נעים זה מול זה.
הם מושיטים ידיים קדימה ומנסים לאחוז בחולצת היריב.
ברגע שהצליחו, הם מקרבים אותו אליהם ומפעילים עליו "תרגילים" שונים בכדי לנצח.
מתחרה שנתפס בידי יריבו מנסה להתחמק במהירות בכדי להחזיר לעצמו את החופש.
הוא יודע שהוא בסכנה, נתון לשליטת היריב שיכול להכניעו בצורות שונות.

אחת המיומנויות הנרכשות החשובות היא להשתחרר מאחיזת היריב.
ישנם כמה תרגילים אפקטיביים בדרגות קושי שונות שנועדו לשרת את המטרה הזו.

בדומה ליריב בג'ודו, לפעמים המחשבות שלנו תופסות אותנו ומגבילות את החופש שלנו.
בשונה מג'ודו, פעמים רבות איננו מודעים לכך שמחשבותינו אוחזות בנו.
כשזה קורה (אחיזה ללא מודעות) אנו מזדהים עם מחשבותינו ומתקשים להפריד ביננו לבינן.
המצב הזה יכול להיות מסוכן ולהיחוות מפחיד, כואב, מייאש ומתסכל.

כשאנו מצליחים לייצר הפרדה בינינו לבין המחשבות שלנו משהו נפתח ומשתחרר.
כשאנו מצליחים להתנתק מהאחיזה של המחשבות שלנו, אנו מגבירים נוכחות ומקבלים בחזרה את החופש שלנו.

יש דרכים שונות להשתחרר מהאחיזה של המחשבות שלנו בנו.
(על כך אולי יותר בפוסטים אחרים).
העקרונות המרכזיים דומים:
1. מודעות שיש כאן מחשבה עכשיו.
2. שימת לב שאנו מזוהים עם המחשבה (שהיא "תפסה" אותנו)
3. הפרדת המחשבה מאיתנו (אנו הרבה יותר מרק המחשבה הזו).
4. בחירה בתגובה ו/או בפעולה

דוגמא נוספת:
כשמדוזה צורבת אותנו אנו מרגישים כאב.
כשזה קורה, איננו מחליטים להתגרש או לשנות מקום עבודה.
בדרך כלל גם איננו כועסים על ילדינו ואיננו מאשימים אחרים במצבנו.
במקום זאת אנו עוברים את תהליך ארבעת השלבים:
1. מודעות לכאב.
2. שימת לב שהוא מגיע ממדוזה שהתיישבה לנו על הירך.
3. הפרדת המדוזה מהירך שלנו.
4. פעולה להרגעת הצריבה.