תגית: סרט

עצימת עיניים

עצימת עיניים

בחור צעיר פוגש באקראי איש מבוגר ומזהה אותו כאחד ממוריו בנעוריו.
הוא פונה לאיש ומזכיר לו שהוא היה תלמידו לפני שנים רבות.
"ומה מעשיך היום, איש צעיר?" מתעניין המורה.
"גם אני מורה היום." עונה הצעיר.
"נפלא. ומה הניע אותך לבחור בהוראה?" חוקר המורה לשעבר.
"אתה מורי, אתה היית הגורם שהשפיע."
"מחמיא לי." אומר המורה לשעבר, "כיצד השפעתי…?"
"איני יודע אם זכור לך אותו הבוקר." מספר הבחור. "אחד מהילדים הגיע עם שעון יד חדש, מתוחכם טכנולוגית, הניח אותו על השולחן וכל הילדים הצטופפו סביבו מלאי התלהבות, רוצים לנסות ולמשש.
ובתוך כל ההמולה, נכנסת לכיתה, כולנו התפזרו למקומותינו ואז, ואז… אותו הילד צעק בהתרגשות: 'וואלה… אני לא מאמין… גנבו לי ת'שעון."
ואתה היסית את הילד ואחר כך את כולנו, שניסינו להתגונן, וביקשת שנשב.
אמרת שאינך מאמין שמישהו מהכיתה באמת גנב. יתכן שמישהו חמד לצון, או עשה טעות שהוא מתחרט עליה.
ביקשת שמי שלקח את השעון, שיודה, ובזה תיפתר הבעיה.
איש מאיתנו לא הודה.
ואז… אני זוכר את זה בבהירות… ביקשת מכולנו, כולל הילד שהשעון שלו, להסתדר בשורה עם הפנים לקיר, להניח את כפות הידיים על עינינו, ולעצום עיניים.
נעמדנו ליד הקיר, כפי שבקשת, ועצמנו עינינו. זו הייתה כיתת בנים בלבד בבית ספר דתי.
חשנו שאתה עובר ליד כל ילד, נעצר, מפשפש בכיסיו, וממשיך לילד הבא. כשסיימת עם כולם, חזרת לשולחנך, ביקשת מאיתנו להסתובב ולפקוח עיניים.
שעון היד היה מונח על שולחנך.
החזרת את השעון לילד שהביא אותו, ובפני כולנו חזרת שוב על מונחי השגיאה והחרטה. היו כמה דקות של התרגשות ואז המשכת בשיעור כאילו לא קרה דבר.
אני הייתי הילד שגנב את השעון. מכיסי הוצאת את השעון הגנוב אז.
בליבי הכרתי לך תודה ענקית על שלא חשפת את קלוני ברבים. נשבעתי שלא אסטה עוד מדרך הישר.
משלא אמרת מאומה בפני הכיתה, הנחתי שתשוחח אתי לבד.
עבר יום, עברו יומיים, עברו שבועיים – לא קראת לי ולא נזפת בי.
החלטתי אז שכשאגדל אהיה מורה. מורה שמשפיע, בדיוק כמוך."
הוא סיים והביט במורהו, מחכה לתגובה. המורה הניד ראשו וחייך.
"התוכל לומר לי היום" שאל הצעיר "מדוע בחרת לא לומר לי דבר? מדוע לא נזפת בי ולו בשיחה פרטית? זה היה כל כך מתבקש…"
והמורה הוותיק הביט בו ואמר: "באמת לא הבנת? לא הבנת שגם אני לא ידעתי מי לקח את השעון? רק עכשיו אתה מגלה לי שזה אתה."
"הכיצד לא ידעת?" תמה הצעיר "הרי שלפת את השעון מכיסי… במו ידיך?"
והמורה אמר בשקט: "כשביקשתי מכם אז לעצום את עיניכם… גם אני את עיניי עצמתי. פישפשתי בכיסים שלכם כשעיניי עצומות.
לא רציתי לדעת מי לקח את השעון, כדי לא לקבל רושם רע על הילד, לא לבייש.
אני שמח שהדרך שנקטתי הוכיחה את עצמה. תודה שסיפרת לי."
הוא פרע בחיבה את שיערו של הצעיר והלך לדרכו.

**
הסיפור הועתק במלואו מהאתר "זיקוקין דינור" של שוקה דינור.
שוקה מפרסם אחת לשבועיים (מזה שנים רבות) סיפורים מעניינים, מרגשים ומעוררי השראה.
אהבתם? נגע בכם?
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה של שוקה ולקבל לאימייל את הסיפורים שהוא מפרסם.
ניתן כמובן גם לשוטט באתר ולקרוא סיפורים קודמים.

**
להלן שתיים מהתגובות לסיפור מתוך האתר של שוקה:

"מציעה לכל המורים לקרוא ולהסיק מסקנות.
שבת שלום."

"תודה, שוקה, על סיפור ייחודי ומעורר השראה.
לפעמים, מלים שאינן נאמרות, עוצמתן רבה.
דוגמא מופלאה של מחנך בעל שיעור קומה."

הסיפור הזהה הזה,
מהווה טריגר שונה,
לשתי נשים שונות הקוראות אותו,
והבוחרות להגיב כל אחת בדרכה.

**
מחשבות ותחושות שהסיפור עורר אצלי:

יש לנו השפעה אינסופית.
אין לנו מושג במי ואיך אנו נוגעים.
לפעמים נקבל הצצה לכך, וברוב המקרים לא…
פעולה אחת של טוב לב, חמלה ואהבה יכול להשפיע על חיים שלמים.
הדוגמא האישית והמעשים שלנו "מדברים" חזק יותר מהמילים שלנו.
הכרת תודה לאנשי חינוך משמעותיים שהשפיעו על חיי…

**
עם הסיפור "עצימת עיניים" פתחתי אתמול את הרצאתי "שיחות קשות" לצוות ביה"ס חוגים בחיפה.
אחד המשפטים שאמרתי בהרצאה, מספר דקות לאחר השיתוף בסיפור:

"כולנו שחקנים ראשיים בסרט של עצמנו ושחקני משנה בסרטים של אנשים אחרים".

יש לכך שתי משמעותיות:

1. כולנו חיים בסרט.
אין דבר כזה מציאות אובייקטיבית.
כל אחד מאיתנו חווה אחרת את מה שקורה.
איננו חווים את מה שקורה, אנחנו חווים את הסיפורים שלנו על מה שקורה.

2. כשאנשים אומרים ועושים משהו, זה מתוך התפקיד הראשי בסרט שלהם.
מתוך הדרך שבה הם חווים את המציאות (שאנחנו חלק ממנה).
זה לא נגדנו וגם לא בעדנו.
דון מיגל רואיס בחר להקדיש לנקודה הזו הסכם אחד בספרו "ארבע ההסכמות":
"אל תיקחו שום דבר באופן אישי."

**

הדרך שלי לזכור את זה מנוסחת בצורה הפוכה לדון מיגל רואיס (אם כי המשמעות זהה):
זה תמיד אישי. זה אף פעם לא אישי נגדי, זה תמיד אישי בעדם.

"זה תמיד אישי" הוא הכלי הראשון בסדרת "52 הכלים לתקשורת ומערכות יחסים" שאני שולח אחת לשבוע במשך שנה שלמה.
רוצים להצטרף לסדרה ולקבל את הכלים? מוזמנים לעשות זאת בקישור הבא.

רוצים להזמין הרצאה או סדנה לחברה שלכם? מוזמנים להיות איתי בקשר דרך האתר.

בהצלחה רבה לאנשי החינוך, לילדים ולהורים בשנת הלימודים הקרובה,
שתהיה שנה פורייה, מצמיחה ומשמעותית…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

** להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות ותקשורת מקרבת ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר. **

** "52 הכלים לתקשורת מקרבת ויחסים" – הרשמה וקבלה מיידית בקישור הבא **

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אנרגיה אינסופית

אנרגיה אינסופית
~~~~~~~~~~
מה שלא נאמר והיה יכול להיאמר.
מה שלא נאמר והיה צריך להיאמר.
מה שנאמר ולא היה צריך להיאמר.
המשמעויות וההשלכות של מה שנאמר.
הכוונות והמחשבות מאחורי מה שנאמר.
מה שלא נאמר עדיין ואולי ייאמר בהמשך.

אנרגיה אינסופית.
חיים בסרט.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הצצה

מה שהערכתי שקורה אצלך,
ושבגללו אמרתי מה שאמרתי,
החלטתי מה שהחלטתי
ופעלתי כפי שפעלתי
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכתי.

**
מה שהערכת שקורה אצלי,
ושבגללו אמרת מה שאמרת,
החלטת מה שהחלטת
ופעלת כפי שפעלת
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכת.

**
לעתים יש לנו הזדמנות לקבל הצצה.
להבין מה באמת קורה.
היום זכיתי להצצה שכזו בזכות מישהי שדיברה גם איתי וגם אתך.
הצצה שכזו היא מתנה יקרה במיוחד.
מתנה שמלמדת אותנו משהו על עצמנו וגם על אחרים.
שיוצרת חיבור ומקרבת אותנו אל המציאות.

**
אפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל את הסיכוי שהן תתרחשנה
באמצעות הזמנה של אדם שלישי שיפגוש גם אותך וגם אותי
ויעזור לשנינו לראות ולהבין מה באמת קורה.

**
ואפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל סיכוי
באמצעות פנייה ישירה, שלי אליך או שלך אלי.
הזמנה לדיאלוג.
בדיקה אמפטית.
שיתוף והקשבה.
סקרנות ובירור.

**
איים נפלאים של בהירות, צלילות וחיבור,
שטים בים של אי-הבנות, קונפליקטים, סרטים מדומיינים ופרשנויות שגויות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…

לפני מספר ימים, לאחר שחיברו בינינו,
הצעתי לך את עזרתי בשיחה טלפונית.
קבענו מועד וחיכיתי לצלצול שלך…

תסריט א':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
הבנתי שאתה מזלזל בזמן שלי והמשכתי הלאה בכעס.
אחרי הכול יש לי דברים יותר חשובים מהפגישה הטלפונית אתך.
חבל שמראש הצעתי לך שנדבר.

**
תסריט ב':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
התחלתי להתעצבן כי ראיתי בזה זלזול בזמן שלי.
אחרי שבע דקות, כשעדיין לא התקשרת, קיוויתי שכבר לא תתקשר.
כשעברו עשר דקות ולא שמעתי ממך, שמחתי.
עכשיו אני יכול להמשיך הלאה עכשיו, להרוויח זמן לעצמי,
לצאת "בסדר" ולהוציא אותך "לא בסדר".
אולי אפילו אעניש אותך בכך שלא אענה לך בהמשך.
על קביעת שיחה חלופית במקום זו של היום, אין מה לדבר.

**
תסריט ג':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
שלחתי לך הודעה כדי להבין איפה אתה והאם אתה מתכוון להתקשר.
אני מבין שיכול להיות ששכחת או שיש התפתחות המשפיעה על התכנית שלנו לדבר.
חשוב לי להבין מה קורה עכשיו.

**
תסריט ד':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
המשכתי בענייני.

**
אי-ההתקשרות שלך בזמן שקבענו
יכולה להיות טריגר רב-עוצמה עבורי
ולעורר "סרטים" שונים בתוכי.

מעניין איזה סרט מוקרן אצלי עכשיו…

חיים מלאים היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

פסטיבל סרטים של ברווזים

"בספר כוחו של הרגע הזה, הזכרתי את ההבחנה שלי,
שלאחר ששני ברווזים נלחמים זה בזה,
הם נפרדים ושטים לדרכם בכיוונים מנוגדים.
כל ברווז מנפנף במרץ בכנפיו פעמים אחדות,
ובכל משחרר את האנרגיה העודפת שהצטברה במאבק.
אחרי שהם מנפנפים בכנפיהם,
הם צפים על פני המים בשלווה,
כאילו לא אירע דבר.

אילו היתה לברווז נפש אנושית,
הוא היה משמר את מצב הלחימה באמצעות החשיבה, בהמצאה של סיפור.
זה ודאי היה סיפורו של הברווז:

'אני לא מאמין שהוא עשה לי את זה.
הוא היה במרחק של עשרה סנטימטרים ממני.
הוא חושב שהאגם שייך לו.
הוא לא מתחשב במרחב האישי שלי.
לעולם לא אבטח בו.
בפעם הבאה הוא ינסה משהו אחר רק כדי להרגיז אותי.
אני בטוח שהוא כבר זומם משהו.
אבל אני לא אקבל את זה.
אני אלמד אותו לקח שהוא לא ישכח.'

החשיבה ממשיכה לטוות עוד ועוד את סיפוריה,
לחשוב ולדבר על כך במשך ימים, חודשים או שנים.
ככל שזה נוגע לגוף, המאבק נמשך,
והאנרגיה שהוא מייצר בתגובה על כל אותן מחשבות
היא רגש, המייצר עוד חשיבה.
זאת הופכת להיות החשיבה הרגשית של האגו.
חיים הברווז היו נעשים בעייתיים מאוד אילו היתה לו חשיבה אנושית.
אל זו הדרך שרוב בני האדם חיים כל הזמן.
אף מצב או אירוע אינם מסתיימים לעולם.
החשיבה ויציריה – 'אני והסיפור שלי' – ממשיכים עוד ועוד.

אנו מין שאיבד את דרכו.
לכל דבר בטבע, לכל פרח, עץ או בעל חיים,
יש שיעורים חשובים ללמד אותנו, אם רק נעצור, נביט ונקשיב.
וזה שיעורו של הברווז:
נפנפו בכנפיכם – 'שחררו את הסיפור שלכם' –
ושובו למקום העוצמה היחיד: רגע ההוה"

~ "ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה, עמוד 97.

**
גם השבוע זכיתי לקחת חלק בפסטיבל סרטים שוברי קופות
המתקיים בימים אלו ממש בכל רחבי הארץ.

בחלק מהסרטים רק צפיתי ובאחרים זכיתי לככב כשחקן פעיל.
אפילו פגשתי חלק מכם שם… צוחק

הנה רשימה חלקית של 15 מהסרטים המובילים:

1. ככה לא מתנהגים
2. ילדים מפונקים מדי
3. לא רואים אף אחד ממטר
4. עובדים כפויי טובה
5. מכריחים אותי 3
6. למה הוא עושה לי את זה
7. בכוונת תחילה
8. הזדמנות בלתי חוזרת
9. בסדר, לא בסדר
10. רק לי אכפת
11. הכול בגללה
12. תקועים
13. פרצוף תחת
14. המורה שחושבת שאני עובד אצלה
15. שוב מסננים אותי

**
תוכלו למצוא את כל הסרטים גם בשבוע הקרוב
במשרדים, בכיתות, בכבישים וברחובות הקרובים לביתכם.
וגם, כמובן, בביתכם… ובראשכם…

כל ההקרנות הן בחינם וללא הגבלת גיל
אך משלמים עליהן מחיר חיים יקר.

הצפייה באחריותכם המלאה.

אם פגשתם אותי באחד הסרטים, השתתפתם בסרטים דומים,
ואולי אפילו צפיתם בשובר קופות נוסף שלא מופיע ברשימה,
אתם מוזמנים לכתוב כמה מילים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ז חשוון – להתעורר מחלום

את חולמת בלילה שהוא לא ראה אותך כשממש היית צריכה,
מתעוררת בבוקר ומתנפלת עליו בכעס.
הוא לא מבין מאיפה את מגיעה ולמה הוא אשם במה שחלמת.

אתה חולם בלילה שהיא פגעה בך,
מתעורר בבוקר ונכנס בה.
היא לא מבינה למה זה מגיע לה. למה היא צריכה לשלם על משהו שהיא לא עשתה. על משהו שלא קרה.

יש משהו די משחרר בלשפוך עליו את הכעס שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליו.

יש משהו די משחרר בלהשליך עליה את התסכול שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליה.

אבסורד.

*****
קל להבחין בין חלום-לילה לבוקר שאחרי.
למרות שאנו מבינים שחלמנו ושעכשיו אנו ערים, האנרגייה והרגשות עדיין שם.

יותר קשה להבחין בין חלום-ערות לבין המציאות.
בין הסיפור שאנו מספרים לעצמנו והסרט שאנו חיים בתוכו לבין מה שקורה באמת.

הפרשנות שלך למה שהוא אמר או לא אמר בונה את החלום שלך. את הסרט שלך.
המשמעות שאתה מייחס למה שהיא עשתה או לא עשתה יוצרת את הסיפור שלך. את הסרט שלך.

רגע לפני שאתם שופכים זה על זו את המטען שצברתם במהלך היום, הלילה או השבוע,
רגע לפני שאתם ממשליכים זו על זה את הכעסים והתסכולים שלכם,
רגע לפני שאתם נותנים למישהו תפקיד מרכזי בסרט שלכם ומאשימים אותו בעלילה שמתפתחת,
עצרו.
קחו אויר.

בדקו אם מתאים לכם לעשות זה.
אולי יש דרך אחרת.

חיים מלאים. יום יום.

*****
לפעמים החלום מכיל אמת שאנו מסרבים לראות. שיעור שחשוב שנלמד.
יכול להיות שכשהיא חולמת עליך בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדוק את עצמך.
יכול להיות שכשאת מככבת בסרט שלו בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדקי את עצמך.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter