תגית: התמודדות

שיעורים של כבוד:
כבוד למקום שאנשים נמצאים בו.
כבוד למצב שאנשים חווים.
כבוד להתמודדות שאנשים עוברים.
כבוד לקרב שאנשים מנהלים.

**
לבחור להתקרב.
להסכים להיפתח.
לראות קצת יותר.
לחוש את הכאב.
לחוות את חוסר האונים.
להרגיש את הפחד.
להמשיך לנשום.
לנסות להיות.

**
לאט לאט…
קצת יותר כבוד.
קצת יותר ענווה.
קצת יותר אורך-רוח.
קצת יותר חמלה.
קצת יותר אנושיות.

חיים מלאים. היום.

"יהיה בסדר"

"יהיה בסדר" אינו חייב להיות משפט ריק מתוכן,
תירוץ לבריחה מאחריות, אי-עשייה או אי-הכנה מספקת.

**
"יהיה בסדר" הוא תזכורת.
תזכורת לכך שאנו מסוגלים.
שכשנגיע לשם נצליח להתמודד.
שמה שזה לא יהיה, זה לא מעבר לכוחותינו.

**
"יהיה בסדר" לא מניח שלא נחווה קושי, כאב ואובדן,
או שדברים יפתחו בדיוק כפי שאנו מקווים שהם יתפתחו.

"יהיה בסדר" מניח שכשנהיה שם,
נוכל להיות עם זה.
ולעבוד עם זה.
ולעבור דרך זה.
מה שזה לא יהיה.

**
"יהיה בסדר" היא אמונה ענווה שאינה מקלה ראש במורכבות,
ועם זאת מכירה בכוחותינו ובתמיכה שאנו עטופים בה.
זוהי תזכורת שלא הכול בשליטתנו והרבה בהשפעתנו.
שאנו לא לבד.
שאנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.

חיים מלאים. היום.

כשיש איזשהו עניין חשוב מספיק שמעסיק אותנו,
כזה שאיננו יודעים מה לעשות אתו, או איך לגשת אליו,
לפעמים זה זמן לעמוד מולו.

להיות נוכח.
להפסיק להתחמק.
להפסיק להימנע.
להסכים להתקרב.
להישיר מבט.
להסכים לראות.
להסכים לשמוע.
להסכים להרגיש.
להחליט להתמודד.
להתחיל להתמודד.

עוד לפני שאנו יודעים איך.
גם כשאנו חוששים ממה שנפגוש.
עוד לפני שאנו בטוחים שנצליח.

להיות במקום הנכון, לעסוק בדבר הנכון, במידה הנכונה.

חיים מלאים. היום.

האם אתם מנסים להיות טובים או להשתפר?
מה יותר חשוב לכם?

השבוע נחשפתי להרצאתה של היידי גרנט הלוורסון על ההבדל שבין
גישת ה"להיות טוב" (Be Good) לבין גישת ה"להשתפר" (Get Better).

המטרות המרכזיות שלנו בגישת "להיות טוב (Be Good)"
הן להוכיח שאנו טובים (מספיק טובים או הכי טובים).
הדגש הוא על ריצוי או הוכחה לאחרים, ועל עמידה בציפיות שאנו מאמינים שיש לסביבה מאתנו.
אנו משווים את עצמנו ואת הביצועים שלנו לביצועים של אחרים, בודקים איך אנחנו ביחס אליהם, 
ועסוקים בלהראות לעולם את היכולות והמיומנויות שלנו.

גישת "להשתפר (Get Better)" מתמקדת במטרות שונות:
במקום להוכיח שיש לנו ידע או מיומנויות מסוימים אנו מתמקדים בלשפר את הידע והמיומנויות שלנו.
המיקוד שלנו אינו בלהדגים את הידע והמיומנויות שלנו לעולם אלא בלפתח אותו.
ההשוואה שאנו עושים (וכיצורים אנושיים אנו כל הזמן משווים) אינה שלנו ביחס לאחרים אלא שלנו ביחס לעצמנו וביחס לביצועי העבר שלנו.

ההבדל בגישות הללו משנה חיים בעיני.
מעבר לשינוי האדיר שיכול לבוא לידי ביטוי בתוצאות שלנו,
ישנה השפעה עצומה על הלך הרוח הפנימי שלנו ועל הרגשות והתחושות שנחווה.
כששאלת "האם אני מספיק טוב?" עומדת במרכז ומניעה אותי,
סביר מאוד להניח שאחווה מתח, לחץ, חוסר שקט ואי-שביעות רצון.
כשהתשובה לשאלה תהיה "כן" אולי אחווה שמחה, סיפוק והקלה אך זה יהיה לזמן קצר.
לעומת זאת אם השאלה המרכזית שתניע אותי היא "כיצד אני יכול להשתפר?"
סביר להניח שהתחושות שאחווה תהיינה שונות.

**
אל היידי גרנט הלוורסון הגעתי בהמלצת יהודית כץ.

ליהודית כץ יש פודקאסט בשם "חושבים טוב" 
שבו היא מראיינת אורחים מרתקים ונוגעת בהיבטים שונים של איכות חיים.
פרקים לדוגמא שהאזנתי להם השבוע היו בנושאי הקשבה, שיחות קשות, קבלת החלטות, פרפקציוניזם, הצלחה ועוד.
באחד הפרקים, לאחר שיהודית הזכירה את המחקר של היידי, רצתי לחפש חומר נוסף ברשת וכך הגעתי אל ההרצאה הנפלאה הזו.

כשאני משווה את המקום שאני נמצא בו למקום שיהודית ואורחיה נמצאים בו (be good mindset), הסיכוי שאתבאס או אקנא הוא גבוה:
ליהודית יש פודקאסט (ולי אין).
לפודקאסט שלה מאזינים עשרות אלפי אנשים בחודש (ואת הבלוג שלי קוראים "רק" אלפים).
היא מרצה מבוקשת ומוכרת המקיימת הרצאות מספר פעמים בכל שבוע (ואני פחות).
אתם יכולים לראות ולהרגיש לאן זה הולך…

אם לעומת זאת כשאני מקשיב ליהודית אני בהלך רוח של להשתפר (get better mindset),
מכל פרק אני יכול לקחת מספר דברים לחיי היום-יום שלי,
ליהנות משפע של רעיונות, דוגמאות ומחקרים שלא הכרתי,
ובהדרגה לפתח את הידע והמיומנויות שלי.
כל פרק תורם להתפתחות שלי.

הנקודה המרכזית עבורי היא שיש לי יכולת לבחור את הגישה שלי.
גם אם ירשתי או פיתחתי גישה מסוימת לאורך השנים,
ואני מורגל להתנהל או לחשוב בצורה מסוימת,
שינוי עדיין אפשרי.

**
בשבועות האחרונים התחלתי לפתח תחביב חדש: טיפוס.

בהשראת ובהשפעת "נינג'ה ישראל" אני מוצא את עצמי מבלה עם בני מספר שעות בכל שבוע במתחם הטיפוס "בולדרלנד" בכפר-סבא.

מספר מחשבות "טיפוסיות" שעלו בי השבוע:

א. אני בוחר

במתחם הטיפוס ישנם מסלולים בדרגות קושי שונות,
שעליהם מטפסים (או מנסים לטפס) בכל רגע נתון עשרות ילדים, בני נוער ומבוגרים.
טיפוס הוא ספורט המצריך חשיבה, טכניקה, כוח ואומץ.
כ"מתחיל", רמת המיומנות שלי בכל אחד מההיבטים הללו אינה גבוהה במיוחד.
המשמעות היא שאני מצליח בקושי את המסלולים הקלים ביותר,
כשמסביבי כמעט כל אחד אחר בעל מיומנות וביצועים גבוהים יותר מאלו שלי.
זו לא סיטואציה שאני רגיל לפגוש ביום-יום.
יש בכך משהו שיכול להיות מייאש (גישת be good)
ויש בכך משהו שיכול להיות מדרבן ומרגש) גישת get better)
אני בוחר.

ב. להסכים להיות מתחיל

להיות בסביבה שבה אנחנו ב"תחתית הפירמידה" אינו תמיד קל או נעים.
חשוב להסכים להיכנס למצבים הללו ולהסכים להיות בהם.
בין היתר חשוב לעשות תיאום ציפיות ביננו לבין עצמנו:

– איך לא להצליח ועדיין להמשיך לנסות.
– גם התקדמות אטית וזעירה היא התקדמות.
– להסכים לקבל עצות מאנשים בעלי ניסיון וידע רב יותר.
– למדוד את עצמי ביחס לעצמי ולא ביחס לאחרים.
– ליהנות מהדרך ומהאתגר.

עניינים של מתחילים.
ולא רק של מתחילים.

ג. משוב

כשמטפסים, המשוב שמקבלים הוא תכוף, מיידי וברור:
– הצלחתי או לא הצלחתי לסיים את המסלול?
– כמה באמת התאמצתי (רק אני יודע…)?
– איך אני ביחס לפעם הקודמת שטיפסתי או למקום שהייתי בו לפני שבוע?
– איך אני ביחס לאחרים שסביבי?

המפגש עם הקיר מייצר משוב מיידי, חד ואפקטיבי,
שיכול להילמד גם ע"י המנוסים שבמנהלים.

ד. דוגמא אישית

אחד הדברים הכי מהנים בטיפוס הוא הזמן המשותף עם בני.
אנחנו פחות או יותר באותה רמה עכשיו ומתמודדים עם אתגרים דומים.
ההזדמנות שיש לי כרגע היא די נדירה:
הזדמנות לחיות דוגמא אישית של get better mindset,
ולא רק לדבר עליה, או לחשוב איך לתת אותה.

איני זוכר מתי הפעם האחרונה שהוא ראה אותי מתמודד עם קושי, נופל, מתאמץ, נכשל, מזיע.

הזדמנות נדירה. 
גם עבורו.
וגם, אולי בעיקר, עבורי…

אני מקווה שהפוסט הזה היה בעל ערך עבורכם.
כתמיד, אם מתחשק לכם לכתוב לי כמה מילים, יעניין אותי לקרוא…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הלחץ והאתגרים שאתם חווים עכשיו הם הזמנה להתמודדות.
אתם במקום אחר ממה שהייתם לפני חצי שנה.
בעוד חצי שנה תהיו במקום שונה מהמקום שאתם בו עכשיו.
יש תנועה.
יש מגמה.
בהסתכלות נקודתית ההווה יכול להראות כמשבר או להיחוות כקושי לא רצוי.
בהסתכלות רחבה זה שלב התפתחותי חשוב בדרך שלכם.
אתם עוברים שינוי.
כדי לצמוח כמו שאתם עומדים לצמוח, יש לעבור דרך מה שאתם הולכים לעבור.

הקושי של היום הוא הנוסטלגיה של מחר.
"כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים".
עכשיו זה הזמן.
זמן למנהיגות.
זמן לדוגמא אישית.
זמן לבניית אמון.
זמן להתפתחות.

**
זה בסך הכול זה.
לא יותר מזה ולא פחות מזה.
אין דרמה.
זה לא סוף העולם.
יהיה בסדר.
נתמודד.
זה לא יהיה מושלם.
יהיה לזה מחיר.
יהיו קשיים.
נעשה טעויות.
יהיו נפילות.
יהיה בסדר.
נחזיק מעמד.
נמצא דרך.
נגדל.
נתפתח.
אולי אפילו נהנה מדי פעם.

חיים מלאים. היום.

סוגרים פרק, פותחים פרק.

לפני שבועיים בדיוק, כשנסענו מפה לשם, פתחנו פרק חדש.
בשבועיים הללו עברנו לסביבה לא מוכרת, עברנו תהליכים ושינויים,
חווינו אי-וודאות, ידענו עליות ומורדות, יצרנו שגרות חדשות
ופגשנו אנשים שלא הכרנו ושהפכו להיות חלק מחיינו.

**
היום אנחנו סוגרים פרק נוסף במסע שלנו.
לא להאמין שעברו רק שבועיים.
לא להאמין שכבר עברו שבועיים.
תודה ענקית לעשרות אנשי צוות, חברים ובני משפחה על נתינה ותמיכה.
אין מילים להודות על מה שקיבלנו מכם בתקופה הזו.
בלעדיכם זה היה אחרת לגמרי.
אנחנו לא לבד.

**
היום אנחנו ממשיכים לפרק הבא.
בעוד כמה שעות נעשה את הדרך ההפוכה משם לפה.
המקום שאנחנו חוזרים אליו הוא אחר מהמקום שעזבנו לפני מספר שבועות.
גם אנחנו במקום אחר מהמקום שהיינו בו.

**
סוגרים פרק, פותחים פרק.
ממשיכים במסע…

חיים מלאים. היום.

מחויבות יומית

לקחת מחויבות יומית.
לשבוע או לחודש.
לשנה או לחמש.
להניח בצד את הספק.
לסגור פתחי יציאה.
"נעשה ונראה".
תרגול יום-יומי.
משהו שחשוב לנו.
משפחה.
הכרת תודה.
פעילות גופנית.
תזונה.
מדיטציה.
לימוד.
כתיבה.
כל דבר אחר.
כל יום.
גם היום.
בכל מזג אויר.
גם כשיורד גשם.
גם כשחם.
גם כשעייפים.
עם או בלי חשק.
אימון יומיומי.
בלי סיפורים.
בלי תירוצים.
מחויבות לדרך.
מחויבות לתהליך.
מחויבות לעצמנו.
הוכחה לעצמנו.
עמידה במילה שלנו.
אנחנו בעלי הבית.

חיים מלאים. היום.

ההמתנה לתשובה שתגיע או לאישור שנקבל,
יכולה להיות דרך יעילה לשחרר את עצמנו מאחריות, להימנע מעשייה ולדחות החלטה.

**
לפעמים נוח לנו לא לקבל תשובות.
להישאר במצב המתנה ולשהות באי-וודאות
שבו כל עוד לא התקבלו תשובות,
גם לא התקבלו תשובות שאיננו רוצים לקבל.

**
כל עוד לא התקבלו תשובות, יש לנו סיבה "מוצדקת"
לדחות, לא לעשות, לא להתמודד, לא להחליט.

כל עוד לא התקבלו תשובות,
אפשר להאשים את אלו ש"מעכבים" את התשובות,
וכך להרגיש נוח גם עם אי-העשייה שלנו וגם עם אי-לקיחת האחריות עליה.
אולי אפילו לקבל אמפטיה מאחרים על "הסחבת העגומה" בענייננו.
אנחנו "בסדר".
מישהו אחר "אשם".

**
כשתתקבלנה התשובות, נתמודד, נעשה, ניקח אחריות, נחליט…
או שנמצא לעצמנו סיבה "טובה" אחרת להימנע מכל אלה…

חיים מלאים. היום.

שלוש רמות של פחדים

1. הרמה החיצונית "שמעל פני השטח":

דברים שקורים לנו או דברים המצריכים פעולה שלנו.

דוגמאות:
הזדקנות, חולי, מוות, מלחמה, פיטורים, גירושים, פרישה, תאונה, …
קבלת החלטה, ראיון עבודה, דיבור בפני קהל, שינוי קריירה, ביצוע בדיקה, שינוי מערכת יחסים, …

**
2. רמת "מצבי התודעה הפנימיים":

תחושות, רגשות ותפישות שלנו את עצמנו ואת מה שקורה לנו.
תחת כל פחד ברמה החיצונית מצוי פחד אחד לפחות ברמת התודעה הפנימית.

דוגמאות:
דחייה, הצלחה, כישלון, חוסר אונים, פגיעות, איבוד זהות, …

**
3. רמת "אני לא מסוגל/ת להתמודד עם זה !"

בבסיס כל אחד מהפחדים ברמה החיצונית (רמה #1) או ברמת התודעה הפנימית (רמה #2)
מצוי הפחד היסודי שלא נוכל להתמודד עם זה.

דוגמאות:
לא אוכל להתמודד עם זקנה.
לא אוכל להתמודד עם המחלה.
לא אוכל להתמודד עם האובדן.
לא אוכל להתמודד עם השינוי.
לא אוכל להתמודד עם הדחייה.
לא אוכל להתמודד עם הכישלון.
לא אוכל להתמודד עם הכאב.
לא אוכל להתמודד עם אי-הוודאות.

**
על פי מודל שלוש הרמות,
כל פחד שאנו חווים, במאה אחוז מהמקרים והמצבים,
מבוסס על האמונה או החשש היסודי שלא נוכל לעמוד במה שהולך לקרות.

שאלה:
אם היית יודע/ת שיש ביכולתך להתמודד עם כל מה שמגיע, האם עדיין היית מפחד/ת? ממה?

[מפת "שלוש רמות הפחדים" מתוך ספרה של סוזן ג'פרס – "להרגיש את הפחד ובכל זאת…לעשות"]

חיים מלאים. היום.