תגית: אמפטיה

הקשבה אמפטית, עבודה פנימית וקבלה

הקשבה אמפטית יכולה להיות אסטרטגיה נוחה לבריחה מביטוי עצמי
או אסטרטגיה ליצירת חיבור והעמקת קשר.

עבודה פנימית יכולה להיות אסטרטגיה נוחה להימנעות מעבודה חיצונית ומקונפליקט עם אחרים
או אסטרטגיה ללקיחת אחריות ולהובלת שינוי משמעותי.

קבלה של אנשים ושל מצבים יכולה להיות אסטרטגיה נוחה לאי-התמודדות,
או אסטרטגיה להגברת נוכחות ולהתפתחות אישית.

**
איך הקשבה אמפטית, עבודה פנימית וקבלה משרתות אותך עכשיו?
איך את "משתמשת" בהן היום?
איך אתה "מנצל" אותן כרגע?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אמפטיה עסקית

אמפטיה עסקית:

– מה עובר עליו?
– מה היא חווה?
– איך הוא מרגיש?
– מה היא צריכה?
– עם איזו בעיה הוא מתמודד?
– מה מעסיק אותה?
– איך הוא רואה את הדברים?
– במה היא מאמינה?
– מה חשוב לו?
– מה מפריע לה?
– ממה הוא חושש?
– מה יסייע לה להצליח?
– מה מדליק אותו?
– מה המוטיבציה שלה?

(רשימה חלקית בלבד…)

**
שלושה עקרונות חשובים:

1. ניסיון להבין, בשונה מלשפוט.
2. תשומת לב ממוקדת בו ובה, לא בי.
3. תמיד עם סימן שאלה, כי תכל'ס אין לנו מושג.

**
שלוש שאלות שלקוח שואל את עצמו באינטראקציה אתכם:

1. האם אתם באמת מבינים אותי ואת העניין המסוים שמעסיק אותי?
2. האם באמת אכפת לכם ממני ואתם רוצה לסייע לי בעניין הזה?
3. האם אתם באמת מסוגלים לעזור לי בעניין הזה?

הבנה + אכפתיות + מסוגלות בתפישת הלקוח מגדילים את הסיכוי ל"כן".

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שיחת-לב

חידוד כוונה לשיחת-לב:

לחדש חיבור (עם עצמנו ועם אחרים), לייצר קירבה, להעמיק הבנה.

**
הזמנה לשיחת –לב (דוגמא..):

"הי,
יש בי תחושת אי-נוחות מהשיחה/אינטראקציה האחרונה שלנו.
חשוב לי להשלים אותה ו"לנקות מטענים" בינינו אם יש.
מתאים לך למצוא כמה דקות בזמן שנוח לשנינו ולדבר…?"

– להיות מוכנים לקבל "לא", או "לא עכשיו".

**
ביצוע שיחת-לב

אפשרות א':
להתחיל בשיתוף כשהאדם האחר מקשיב באמפטיה ומחזיק כוונה להבין.
לבדוק שמה שהיה חשוב לי נשמע והובן (לבקש מהאחר להדהד).
אחר-כך מתחלפים.

אפשרות ב':
להזמין את האדם האחר לשתף ולהקשיב באמפטיה מתוך כוונה להבין.
להדהד את מה ששמעת ולבדוק אם הבנת.
אחר-כך מתחלפים.

**
אני שמח שנענית להזמנה שלי לשיחת-לב אתמול.
אני שמח שדיברנו.
תודה ששיתפת אותי בכזו פתיחות.
תודה שהקשבת לי.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אירוע אחד ועשרה שיעורים חשובים

אירוע אחד ועשרה שיעורים חשובים
(מחשבות לפני הרצאת "קריירה בעולם החדש")

הרגע ההוא שהתכוננתי אליו שעות רבות בכדי להציג משהו להנהלת המחלקה…
ההמתנה המלחיצה במשך דקות מחוץ לדלת עד שיגיע תורי ויקראו לי…
הדקות שהפכו ליותר משעה, הרבה אחרי שהזמן המתוכנן עבר…
ההבנה שהיום זה כבר לא יהיה…
ההפתעה כשהדלת נפתחה בסיום הישיבה וכולם פשוט זרמו החוצה להמשך עיסוקיהם…
הפנייה לזו שהזמינה אותי לקבל קצת התייחסות ואמפטיה והתסכול למשמע תשובתה: "לא הסתדר היום… נתאם מועד אחר…"

**
לקחים מאותו אירוע, בפרספקטיבה של כמה שנים אחרי:
(מתוך היכרות אישית של כל המשתתפים)

• לא מדובר באנשים "רעים", "נצלניים" או כאלו שלא אכפת להם.
• מדובר באנשים עסוקים שאכפת להם.
• אנשים עסוקים שלפעמים מחמיצים משהו בזמן שהם עסוקים בענייניהם.
• ישיבות הנהלה יכולות להתפתח בצורות שונות, לא ניתן לתכנן כל דבר מראש, על הדקה.
• בזמן שאת בישיבת הנהלה, מישהו יכול להיות מחוץ לדלת: מתכונן. לחוץ. דרוך. מתוח.
• שינוי שגרתי אצלך (ביטול, עדכון, דחייה, …) יכול להיות שינוי עצום אצלו.
• זכרי שהוא שם. התאמץ לראות אותו.
• אי אפשר לבנות על זה שיראו אותך, יזכרו אותך או יחשבו עלייך ב 100% מהמקרים.
• חשוב לקחת אחריות על עצמנו. לא לזרוק אותה על אחרים.
• משפט אחד, שנאמר או שלא נאמר יכול לעשות הבדל עצום. לכאן או לשם.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כשאמרת לי אתמול באמצע המפגש ש…

כשאמרת לי אתמול באמצע המפגש (בחדר מלא ברופאים ובאחיות) ש…

"הסדנה תיאורטית ולא רלוונטית,
הדוגמאות שטוחות מדי ולא מתאימות,
ועבודת ההכנה שלי לא מספקת"

יכולתי לשפוט אותך,
להאשים אותך,
להסביר לך,
לשכנע אותך,
לתקוף,
להתקפל,
להצטדק,
לקפוא,
ולהלקות את עצמי.

**
ויכולתי גם לשמוע את המצוקה שלך.
את האינטנסיביות הגדולה שאתה נמצא בה.
את המחירים שאתה כנראה משלם.
את חוסר האונים שלך אל מול מצבים שאולי אין להם פתרון מיידי.
את התסכול מכך שהסדנה (לפחות עד כה) לא נותנת מענה לצרכים חשובים שלך,
את חוסר השקט על כך שבזמן שאתה נמצא כאן אינך עושה דברים חשובים אחרים.

**
כשאמרת את מה שאמרת, יכולתי בקלות להפוך אותך לאויב שלי,
לספר לעצמי סיפורים עליך, לצאת למלחמה בך או לנתק מגע.

ויכולתי גם לרצות להבין אותך יותר.
לזכור שאולי מה שאמרת, הוא יותר שלך ועליך ופחות שלי ועלי.

יכולתי להעריך ולכבד את הכנות, האומץ והמוכנות שלך,
לשתף במה שאתה חושב, מרגיש וחווה.

**
מרגש לחוות כל פעם מחדש,
את העוצמה של כוונה מדויקת ונוכחות מלאה,
ולראות את ההשפעה המיידית של הקשבה אמפטית עמוקה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אותן פעולות, תוצאה אחרת לגמרי

12:6X2=4
12:6X2=1

אותן ספרות,
אותן פעולות,
סדר שונה,
תוצאה אחרת לגמרי.

**
להבין לפני להסביר <> להסביר לפני להבין.

עצה אחרי אמפטיה <> עצה לפני אמפטיה.

אותן מילים,
אותן פעולות,
סדר שונה,
תוצאה אחרת לגמרי.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להחזיק כוונה ולשחרר לחץ

להחזיק כוונה של הקשבה.
להרשות לעצמנו לעצור.
להישען אחורה ולהתבונן בסקרנות.
לקחת את הזמן…
לתת ל"עיניים של הלב" להתרגל ולהתחיל לראות.

**
לשחרר לחץ מ-"שורה תחתונה".
לא להיבהל מ"חוסר אפקטיביות" (מה זה בכלל… ??).
להפסיק לרגע לחפש את הצעד המעשי הבא.
להפסיק לרגע לרדוף אחרי התשובה או הפתרון.

**
לאט לאט…
בהרבה עדינות ובהרבה כבוד…
להיות נוכחים עם מה שעולה.
עם מה שבוחר להופיע ולגלות את עצמו בפנינו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בדיקת דופק

"מה שלומך…?"
"איך את…?"

**
שתי מילים.
כוונה.
אכפתיות.
סקרנות.
המתנה.
הקשבה.
כבוד.
אמון.

**
כששאלתי אותך לשלומך 
בתחילת המפגש ביננו
בחרת לספר לי חלק
ממה שאת חווה ועוברת בימים האלו.
תודה על זה.
אני שמח שלא קפצנו ישר לעניינים הרגילים.
היינו מפספסים…

**
כשעצרת ובדקת איך אני
בסוף המפגש בינינו
פתחת לי דלת והזמנת אותי להיכנס.
תודה על הבדיקה הזו.
לפעמים קל יותר להמשיך לרוץ
או לברוח לדבר הבא…

**
אנחנו יכולים לדבר המון ולומר מעט.
אנחנו יכולים לדבר מעט ולומר המון.

חמש דקות עושות הבדל…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הוראות בטיחות לרופא

בלי קשר עין.
אם אין ברירה ואתה חייב להסתכל, הסתכל מלמעלה.
בפנים חתומות.
לא לחייך.
נחמדות יכולה להיות מסוכנת.
היא עלולה לבלבל את מי שמולך.
חשוב שההפרדה ביניכם תישמר.

**
אפשר שאלות רק בתיאום מראש או בשעות קבלה.
אל תיתן לאדם שמולך להרגיש נוח מידי.
כשאתה משיב, ענה בקצרה ובחדות.
חתור לסיום שיחה.
אתה יודע איך לעשות את זה.
היזהר מאמפטית – יתר.
היא עלולה לעלות לך ביוקר.

**
באינטראקציה אתך, אל תתן מקום לבלבול ולחוסר הבנה.
אל תאפשר זמן לעיכול ולמחשבה.
הזמן שלך יקר.
יש לך הרבה עבודה לעשות.
עבודה חשובה.
כן, אתה מבין את מה שעובר עליהם,
אבל התפקיד שלך אינו ללמד או לתמוך.
לסבלנות-יתר יש מחירים.
אפקטיביות היא שם המשחק.

**
סמן גבולות ברורים.
שמור על מיקוד.
התרכז בעבודה שלך.
שמור על עצמך.
שאחרים יעשו את העבודה שלהם.
שהחולים והמשפחות יתמודדו.
כך זה עובד.
אין דרך אחרת.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חידת חיל (Jeel)

חיל (Jeel) הינה עיירה בלגית יוצאת דופן.

העיירה קוראת תיגר על הפסיכיאטריה המקובלת
ומהווה חידה הנלמדת ונחקרת לאורך שנים.

לאורך עשרות רבות של שנים
נוהגים תושבי חיל נוהגים לארח בביתם "דיירים" (boarders) –
אנשים בעלי מחלות נפשיות.

בשנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת , לדוגמא,
חיו בעיירה כארבעת אלפים "דיירים", שהיוו כרבע מתושבי חיל.

"דיירים" בחיל הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה,
לפעמים במשך עשרות שנים.
כדיירי קבע הם מפתחים מערכות יחסים עם כל בני המשפחה,
ומצופה מהם לעמוד בכללי הבית השונים,
תוך התייחסות ליכולת ההתמודדות שלהם שלעתים תהיה מוגבלת יותר.
מהתנהגות "מוזרה" מתעלמים כשאפשר
ובמקרה הצורך, בעת חציית גבולות לדוגמא,
היא זוכה להתייחסות עניינית, שקטה ומכבדת.

תושבי חיל אינם מתייחסים לאירוח של ה"דיירים" כאל טיפול רפואי.
הם רואים זאת כמערכת משפחתית תומכת
המחליפה את התרופות, האזיקים והמוסדות הסגורים
ומספקת אפשרות לחיים אנושיים ואיכותיים לאורך זמן.

פגישתי הראשונה עם העיירה המופלאה הזו
התרחשה ביום שני השבוע,
תוך כדי האזנה לפודקאסט המרתק –
The problem with the solution

**
כמה מחשבות על חיל ועל תקשורת מקרבת,
בהשראת הפודקאסט (מומלץ בחום !!!)
והמאמר הבא (אחד מני רבים שניתן למצוא):

 

1. כותרות ואבחונים

בחיל לא משתמשים במונחים המקובלים במקומות אחרים כגון "חולה" או "מטופל"
במקום זאת הם נוהגים להשתמש בתואר "דייר" (boarder).
צוות הקליטה של העיירה עורך את המפגש הראשוני עם "דיירים" חדשים
ולאחר מכן, תוך התייחסות לשיקולים שונים, ממליץ על המשפחה המתאימה לאירוח.
המשפחה המארחת אינה מקבלת כל מידע אבחוני על הדייר
בכדי לאפשר בנייה של מערכת יחסים נקייה שאינה מוטה.
מערכת יחסים מכבדת ואנושית בין בני אדם.

 

2. נורמליות וחריגות

נורמליות וחריגות אינם מונחים שמשתמשים בהם.
בחיל משתדלים להוריד את השיפוט כמידת האפשר.
תושבי המקום והדיירים כולם בני אדם המתנהלים בצורות שונות.
הלצה ידועה היא ש"חצי מתושבי חיל הם משוגעים והחצי השני חצי משוגעים"
תושבי המקום מתלוצצים על כך שאורח שאינו תושב המקום
יתקשה להבדיל בין המארחים לבין "הדיירים"
ובסבירות גבוהה יטעה אם יתבקש להצביע על מי זה מי.

 

3. קבלה ונוכחות לעומת פתרון בעיות

בחיל לא מנסים לפתור את הבעיה של "הדיירים"
ואין ציפיות ל"תקן" אותם או "לרפא" אותם.
מקבלים את מצבם כמות שהוא (תחת גבולות מסוימים)
ומייצרים סביבה ותהליכים המאפשרים חיים משותפים לאורך זמן.
עפ"י השערות מסוימות, ייתכן שאי הרצון לרפא / לתקן
והנמכת הציפיות לשיפור של התנהגויות מסוימות
מורידים במידה משמעותית את הלחץ מהמשפחות המארחות
ומאפשרות לדיירים, אולי לראשונה בחייהם, להיות כמו שהם.

 

4. סביבה חברתית תומכת

בשונה מבתי חולים וממוסדות שונים,
בחיל נעשה שימוש מועט בתרופות, בבדיקות, באשפוזים ובפרוצדורות רפואיות.
קהילה עוטפת ומשפחה תומכת עומדים בבסיס החיים בחיל.
הדיירים הינם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המספקת מענה לצרכיהם השונים:
פיזיים (כולל מגע, חיבוקים, נשיקות), חברתיים, מנטליים ועוד.
לצד החיים במשפחות, בנויה העיירה כולה למתן שירות לכל התושבים באשר הם.
בבתי הקפה, כדוגמא, יינתן השירות באותה רמת התייחסות למקומיים ול"דיירים".

 

5. ביקורת ומעורבות רגשית

לקראת סוף הפודקאסט, נערך ראיון עם אחת המשפחות המטפלות.
משפחה מנוסה, אמפטית, סבלנית ומכילה,
אשר אירחה מספר דיירים שונים לאורך עשרות שנים.
למרבה הפלא, לאחד מילדיהם של בני הזוג יש הפרעות נפשיות כלשהן,
אך הוא חי במקום אחר, הרחק ממשפחתו,
בעוד שהם והם מעדיפים לארח דיירים זרים.
כשהם נשאלים לגבי העניין המוזר הזה,
הם מספרים שבעבר הם ניסו לטפל בבנם ו"נכשלו".
לדבריהם המעורבות הרגשית שלהם היתה גבוהה מדי,
והם לא יכלו לייצר עם בנם את אותה נוכחות מלאה ושלווה
המאופיינת בקבלה, בהנמכת ציפיות ובהורדת לחץ "לתקן אותו".
המסקנה שהם מעלים, היא שבמצבים כאלה,
דווקא אירוח של "דיירים" שאינם בני משפחה
או לחילופין חיים של "דיירים" בקרב משפחה שאינה המשפחה הביולוגית
יכולים להעניק את התנאים המיטביים לחיים איכותיים לאורך זמן.

**
קצת פחות כותרות, אבחונים, ביקורת ושיפוטיות.
קצת פחות הגדרות של "בסדר" ו"לא בסדר".
קצת פחות לתקן או לפתור.
קצת יותר קבלה וכבוד.
קצת יותר תמיכה ואמפטיה.
קצת יותר חיבור ונוכחות.
מה שמתאים לחיל ולתושביה יכול להתאים גם לנו.

אם הפוסט מעורר בכם תחושות או מחשבות כלשהן,
ומתחשק לכם לכתוב לי כמה מילים, יעניין אותי לקרוא…

ניתן לקבל קורס תקשורת מקרבת חינמי במיילים עם הרשמה באתר "תקשורת מקרבת לחיים מלאים".

 

שבת של שלום,
חיים מלאים . היום.
רוני ויינברגר.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter