כ"ט אלול – סיום אתגר

לסגור שנה.
לסיים אתגר.
לעמוד במילה שנתת.
בעיקר לעצמך.
להעז.
להשמיע קול.
לצאת לדרך.
להסכים לצעוד.
להתמסר.
לחיות.

**
את המסר האחרון באתגר אני בוחר להקדיש למספר הכרות תודה:

לסת' גודין שהיה ההשראה עבורי לאתגר הזה.
ולא רק לזה.

לטכנולוגיה שאפשרה למסרים להגיע מדי יום למאות ולאלפי אנשים
ללא תלות במקום שבו הייתי באותו רגע.
ללא תלות במקום שבו הם היו.

לאינטל, החברה שאני עובד בה, וללקוחות שאני משרת בצורה עצמאית
על כל מה שאני מקבל מכם ברמה החומרית והכלכלית (כמובן שזה לא הדבר היחיד…).
בזכותכם יש לי את החופש ואת האפשרות להשקיע זמן, אנרגיה ותשומת לב בדברים שחשובים לי
ושאינם מתורגמים בצורה ישירה לשכר או להכנסה.

לשנה המעוברת שהרחיבה את האתגר מעט
והעמידה אותו על 385 ימים רצופים.
הזדמנות לעוד קצת. למשהו מעבר.

למשפחה, לחברים ולשותפים לדרך שאתכם אני פוגש בשבילי החיים בכל יום.
השפעתכם עלי ותרומתכם לחיי עצומה.
הייתם אתי כמעט בכל פוסט שפורסם במהלך השנה הזו.

לחברים לבלוג שפרגנו, הגיבו, שיתפו, התייחסו
ונתנו משוב משמעותי ורוח גבית חשובה וממלאה.

לחברים חדשים שלא הכרתי לפני כן ושזכיתי לפגוש במהלך השנה.
בני אדם, רעיונות, תפישות, חוויות, ספרים ועוד.

לגוף שלי שהרבה בזכותו התאפשר האתגר הזה.
יום אחר יום.
שנה שלמה.
בלי מחלות. בלי השבתות. בלי הפסקות.
לא מובן מאליו.

למשאבים שעמדו לרשותי, פנימיים וחיצוניים,
שאפילו איני יודע להפריד ביניהם או לכנותם בשם.
בזכותם התאפשר לי "לעלות כל יום לאוויר" עם מסר כזה או אחר.
איכשהו נוצר חיבור למעיין יצירתי שלשמחתי קיבלתי גישה אליו.

להחלטה לצאת לדרך הזו בלי לדעת כיצד היא תתפתח, האם אצליח ואיך יהיה…
מעולם לא עשיתי משהו כזה בעבר.
ההשקעה באתגר היתה גדולה משהערכתי. וכך גם הרווח והתגמול.

**
זהו. שנה מלאה.
בכל סיום של פרק יש חגיגה ואבל.
גם כאן.
חגיגה על סיום והשלמה של אתגר. על דרך. על התפתחות.
אבל על פרידה מאתגר שהפך להיות חלק אינטגרלי מהחיים.

**
במהלך האתגר הקפדתי לכתוב בכל יום את המסר של אותו יום.
בלי לתכנן.
בלי להכין מראש.

מה יקרה מחר?
לא יודע.
נחיה ונראה.
קודם נחיה ואז נראה.

תודה על הנוכחות שלכם בחיי.
חג שמח ושנה מבורכת.

חיים מלאים. יום יום.