ארכיון חודשי: ספטמבר 2016

כ"ז אלול – Sawu Bona

בקרב שבטים מסוימים בדרום אפריקה,
המונח המקובל לאמירת שלום כשפוגשים אדם הוא "Sawu Bona" ומשמעו "אני רואה אותך".
התגובה השגורה היא "Sikhona" – "אני כאן".
הסדר חשוב: ברמה מסוימת, לפני שאני מבחין בך אינך קיים.
כשאני מבחין בך, אני בעצם "יוצר" אותך ומביא אותך לחיים.

בשנים האחרונות אני זוכה ללוות תהליכים מתמשכים בחברות שונות.
התהליכים שונים זה מזה ומותאמים לצרכים המסוימים של כל ארגון.
עם זאת, יש משהו עקבי, שחוזר שוב ושוב בכל התהליכים.
משהו שמקפידים לבצע בכל מפגש.
לפחות פעם אחת.
בתחילה הוא עלול לעורר מבוכה וחוסר נוחות בקרב חלק מהמשתתפים.
כמעט תמיד, בסוף התהליך, במפגש הסיכום,
רבים מציינים את ה"משהו" הזה כאחד הדברים הכי משמעותיים שהם לוקחים לעצמם.

"בדיקת דופק".

ניתן לעשות זאת בצורות שונות.
העיקרון הוא לאפשר לכל אדם בקבוצה לשתף בקצרה במה שחי בו כרגע.
עם או בלי קשר לנושא המפגש.
בהיבטים שקשורים לעבודה, לבית או לכל נושא שהוא.
כשאדם משתף הוא מוזמן לומר כמה מילים או משפטים.
בנוגע למה שחי בו כרגע או למקום שתשומת הלב שלו נמצאת עכשיו.
לאחר שמשתתף מסיים לשתף, מברכים אותו ב"בוקר טוב" או בברכה דומה.
(המהווה מעין תחליף ל – Sawu Bona).
הבקשה מהמשתתפים בזמן השיתוף היא להקשיב בתשומת לב,
אך לא להתייחס או להפוך את זה לשיחה קבוצתית.
הקבוצה מתבקשת להימנע מלנסות לעזור, להציע הצעות, לספר בדיחות, לנחם או לעודד.
(לכל אלו יהיה מקום בהפסקה או לאחר המפגש).
בסבב קצר בן מספר דקות כל אדם מקבל הזדמנות להישמע ולהיראות.
לכל משתתף ומשתתפת יש את המקום שלהם ואת הלגיטימציה המלאה
לשתף במה שחי בתוכם ומעסיק אותם כרגע.
מכאן אפשר להמשיך…

"בדיקת דופק" אינה שמורה למפגשים קבוצתיים בלבד.
ניתן להשתמש בה בכל מסגרת ובכל רגע נתון.
בפגישה אישית פנים אל פנים, בטלפון ואפילו במייל.
עם מעט תרגול, מוכנות לשתף בפתיחות והתגברות על מבוכה ראשונית,
"בדיקת דופק" יכולה להוות טקס משמעותי ומרגש מאוד בקבוצה
התורם להגברת הנוכחות ולחיבור מקרב בין כל המשתתפים.

הנה דוגמא לבדיקת הדופק שלי, למה שחי בתוכי כרגע:
חיים ומוות.
שמעון פרס שנפטר השבוע.
איתי לוי, חבר, שהיום מלאו שלושים למותו.
רותם כרמי שבוחרת כל יום מחדש.
קדושת החיים.
הארעיות שלהם.
סוף שבוע מיוחד שממש חיכיתי לו ושמתחיל בקרוב.
שני מפגשים אנושיים עוצמתיים שקרו השבוע. אני בר מזל.
התרגשות מסיום שנה והשלמת אתגר של כתיבה יומית.
עייפות.
הכרת תודה על משפחה. על חברים.
על חיים מלאים.

Sikhona – אני כאן.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

נ.ב. גיליתי שכבר כתבתי על בדיקת דופק בעבר. הנה מאמר נוסף בנושא.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ו אלול – הבנה. כבוד. אהבה.

תודה על שאתה מנסה להבין אותי.
שאתה מקשיב.
שאתה משתדל לראות אותי.
שמעניין אותך מה עובר עלי,
איך אני מרגיש, מה חשוב לי ומה דעתי.

**
תודה על שאת מכבדת אותי.
שאינך מקטינה אותי.
שאינך מזלזלת בי, בדברי או במעשי.
שגם כשדעותינו שונות וכשאנחנו רואים דברים אחרת,
את עדיין מעריכה אותי. כאדם.

**
תודה על שאתה אוהב אותי.
שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
שאני חשוב לך.
שאתה דואג לי.
שבאמת אכפת לך ממני ולא רק מהעבודה שאני עושה.

**
"החבילה" של הבנה – כבוד – אהבה שאני מקבל ממך אינה מובנת מאליה.
למרות שהיא לא תופיע בהצעת העבודה ובחוזה הרשמי בינינו,
מבחינתי היא בראש הרשימה.
תנאי הכרחי לעבודה המשותפת שלנו.
כש"החבילה" חסרה, או לא שלמה,
שום תואר, דרגה או הטבה לא באמת יספקו את "הסחורה"…

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ד אלול – כשנגיע לקו הסיום

כשנגיע לקו הסיום,
כשנסיר את השכבות
ונוריד את הדרגות,
כשנקלף את התארים
ואת המסכות,
כשנפסיק לספור את שנות הניסיון והשקלים…

כשנגיע לקו הסיום
וכבר יהיה פחות מה להפסיד
או להסתיר –
מה נחשוב לעצמנו?
איך נרגיש?
מה נעז להגיד?

האם נהיה גאים בחיים שחיינו
ובדרך ששיחקנו
או שנרצה להתחיל שוב מחדש
בזמן ובמקום אחר,
כדי לתקן ולשפר?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ג אלול – שלושה קטעים

שלושה קטעים:

1.
ידי אנשים אחרים

הבוקר כשהאזנתי לשיעור של ג'ואנה מייסי, נחשפתי לקטע המופלא הבא.
לאחר ניסיון קצר לתרגם אותו לעברית בחרתי לוותר.
התרגום שהגעתי אליו רחוק מאוד בעיני מהנוסח המקורי ומאבד מהיופי והמשמעות שלו:

Each of us lives in and through an immense movement of the hands of other people.
The hands of other people lift us from the womb.
The hands of other people grow the food we eat, weave the clothes we wear, and build the shelters we inhabit.
The hands of other people give pleasure to our bodies in moments of passion, and aid and comfort in times of affliction and distress.
It is in and through the hands of other people that the commonwealth of nature is appropriated and accommodated to the needs and pleasures of our separate, individual lives.
And, at the end, it is the hands of other people that lower us into the earth.

— James Stockinger

**

2.
בוחרת בכל יום מחדש

"אחד הדברים שהגדרתי לעצמי הוא,
שהיחידים שאני חייבת להם משהו הם הילדים שלי.
בכל השאר אני בוחרת.
לא חייבת – בוחרת.
אני בוחרת, בכל יום מחדש, להיות עם זוהר בבית שלנו.
ומרגע שהגדרתי את זה לעצמי, משהו נרגע בי.
לא אני בחרתי את המצב הזה, את הכיוון שאליו הלכו החיים שלי.
אבל בתוך המצב הכללי אני בוחרת למצוא "יחידות" קטנות של אור."

– זהו ציטוט מדבריה של רותם כרמי, אמא לשירה, יובל וגלעד, אישה לזוהר,
יוצרת, מנחת סדנאות, בלוגרית, לוחמת.
זוהר אובחן לפני מספר שנים כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים).

– תודה לאורית פרץ שבזכותה נחשפתי אתמול לרותם ולזוהר.

**
3.
חישוב מסלול מחדש / התארגנות מחדש

"חישוב מסלול" מחדש:
שינוי כיוון, סביבה או מסגרת.
בחירה בדרך אחרת, בנתיב חלופי.
עדכון לוחות זמנים.
תיאום ציפיות.
התאמות.

בחישוב מסלול מחדש המיקוד הוא בעולם החיצוני.
באיך אנחנו פוגשים אותו ונעים בתוכו.

**
"התארגנות" מחדש:
סדרים מוכרים מתפרקים.
לוחות טקטוניים בלתי נראים זזים.
תחושות, חלקים, מחשבות, ערכים.
לא לגמרי ברורים,
לא תמיד במילים.

בהתארגנות מחדש המיקוד הוא פנימי.
באיך אנחנו פוגשים את עצמנו.
במה שנע, מטולטל, נהרס, נבנה ומשתנה בתוכנו.

*****
שלושה קטעים שמעסיקים אותי היום.
שניים מצאתי "בחוץ",
אחד התגלה "בפנים".
החלטתי להביא את שלושתם.
בלי לבחור ביניהם.
בלי לפצל.

אל תתאמצו לחפש את הקשר.
אולי תמצאו.

חיים מלאים. יום יום.

 

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ב אלול – לא אותו דבר

להיות ביחד-לבד זה לא כמו להיות לבד–ביחד.
לרוץ לקראת משהו זה לא כמו לרוץ מפני משהו.
לעשות כי בוחרים זה לא כמו לעשות כי מוכרחים.

למתבונן מהצד, על פני השטח,
זה יכול להראות אותו דבר.

זה לא.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"א אלול – בני אדם. גם וגם.

גם בקרב מנחי התקשורת המקרבת הלא-אלימה יש ניכור ואלימות.
גם בקרב הכנים והאותנטיים יש שקרים, זיופים והסתרות.
גם בקרב הסובלנים והפתוחים יש שיפוטיות וגזענות.
גם בקרב הטבעונים והצמחונים יש טרף והתעללות.
גם בקרב הלוחמים והאמיצים יש פחד ובריחות.
גם בקרב הצנועים והענווים יש אגו.
גם בקרב המאמינים יש כפירה.

בני אדם.
גם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ' אלול – אישה עושה שלום

הרבה לפני השיר של הראפר תאמר נאפר
שכלל בין היתר משפטים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש…

הרבה לפני שהשרה מירי רגב יצאה מהאולם, חזרה אל האולם,
נאמה, נקטעה ושוב נאמה…

הרבה לפני שהמשתתפים בטקס פרסי אופיר לקולנוע ישראלי
מחאו כפיים, צעקו בוז, נטשו או נשארו…

הרבה לפני שהעיתונים ומהדורות החדשות עלו עם הכותרות
והרשתות החברתיות רחשו עם התגובות…

הרבה לפני שכל זה קרה,
אישה אחת עשתה שלום.
יום יום.
במשך תקופה ארוכה.
ואינטנסיבית.
עם בדואים, ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים ויהודים.
יצירה משותפת של אנשי מקצוע, של חברים, של בני אדם.
בהרבה רגישות, אחריות, כבוד ומקצוענות.
בלי לברוח מהמציאות המורכבת, לפשט או לייפות אותה.
עם המון חיבור.
ואהבה.
ואומץ.
ותקווה.

כשעילית זקצר עלתה לבמה לקבל
את פרס הסרט הטוב ביותר ל"סופת חול"
היא שיתפה שלמרות שזה אמור להיות מעמד מאוד שמח עבורה,
כרגע, בעיקר, מתחשק לה לבכות.
ככה..
בפשטות, בכנות,
בקיצור,
בלי המון מילים
ובלי התלהמות.

**
בעולם שבו יש טובים ורעים,
צודקים וטועים, זכאים ואשמים,
קשה לעשות שלום.

הניסיון למפות את האולם,
או את העולם,
לטובים ורעים, לצודקים וטועים, לזכאים ואשמים,
רק מעמיק את הקיטוב ומנציח אותו.

במקום זאת אולי כדאי לשלב עבודה פנימית ועבודה חיצונית.

עבודה פנימית:
להכיר בכאב, בפחד, בכעס, בחוסר האונים, בייאוש, בעייפות.
שבתוכנו. לתת להם מקום.
לנשום.
לעבוד אתם.
בלי לברוח. בלי להדחיק.
בלי להאשים אחרים.

עבודה חיצונית:
עם אנשים. עם הסביבה.
כדאי לקחת אחריות.
להפסיק להאשים את מירי, את תאמר או את התקשורת.
הבחירה במי ובמה להשקיע
את תשומת הלב, את האנרגיה, את העשייה,
היא רק שלנו. רק ב 100% מהמקרים.

המלצה חמה להשקעה בעצמכם ובשלום: עילית זקצר ו"סופת חול".

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ט אלול – סופת חול

סרט שחושבים עליו גם ביום שאחרי.
משפט שהולך אתך הרבה אחרי שהוא נאמר.
אפשרות להבין את העולם קצת אחרת.
87 דקות המחברות בין עולמות.
יצירה מחוללת שינוי.

**
כמה מחשבות על הסרט הנפלא והמטלטל "סופת חול":

• רע וטוב הם עניין של נקודת מבט.
• אך ורק נקודת מבט.
• גם אמיץ ופחדן, חזק וחלש, קורבן ותוקף, חבר ואויב, עני ועשיר…
• מה שרואים משם לא רואים מכאן.
• בחירות יוצרות חיים ומעצבות אותם.
• כל יום. כל יום. כל יום. כל יום.
• תמיד יש ברירה.
• אף פעם לא חייבים.
• זה במידה רבה עניין של לקיחת אחריות.
• של מוכנות או אי – מוכנות לשלם מחיר.
• לתרבות ולקהילה יש השפעה עצומה.
• לפעמים יותר ממה שנדמה.
• לפעמים רק מעצם היותם.
• חופש אינו מובן מאליו.
• גם חופש הוא רק עניין של נקודת מבט.
• קשה לפרוץ מעגל.
• כבוד למורכבות.
• כבוד לתרבות.
• כבוד לאנשים.
• למה שהם עוברים.
• למה שעובר עליהם.
• למה שעובר בתוכם.

**
תודה לעילית זקצר שיצרה את "הפרויקט" הזה במשך עשר שנים
ושנשמתה מושקעת בכל frame ו- frame בסרט (ציטוט מדבריה).

הערב "סופת חול" מתמודד בטקס פרסי אופיר.
בהצלחה !!!

בלי קשר להחלטת השופטים,
נראה שההשפעה של היצירה הזו
תהיה הרבה מעבר לפרס רשמי
כזה או אחר.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ח אלול – בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים

"מעולם לא הייתי חסיד גדול של תורות אוטופיות השואפות לעולם נטול עבודה.
הצורך לעבוד, ברמה זו או אחרת, תמיד יוותר חלק מחיי האדם.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לשנות את היחס שלנו לעבודה, ולהשיב אותה למקומה הטבעי –
משלח יד התומך בקיום החיים, ולא תכלית עליונה המגיעה על חשבון החיים.

בדרך כלל כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים השאלה הראשונה שלנו היא:
"אז מה אתם עושים בחיים?",
כאשר הצפי הוא לתשובה בת מילה או שתיים –
מלצר, כבאי, עורך דין – או בקיצור, שם המקצוע בו הם אוחזים.
ממנו אנו כבר מסיקים שורה של הנחות אודות מהותם, טבעם וערכם החברתי.

דרך טובה לאתחל את היחס שלנו לעבודה כרוכה בשינוי פעוט בדרכי החשיבה –
בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים,
אלא איזה צבע הם הכי אוהבים,
מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים,
איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

כל אחת מהשאלות האלה תשיב את העבודה למקומה הראוי
ותעמיד מולנו אדם ולא אובייקט,
סיפור ולא כרטיס ביקור,
וההיכרות עצמה תהפוך לתהליך מעניין, אמיתי ופורה, ולא להערכת שווי שוק.

משם, נוכל לאט להתקדם."

**
חלק מפוסט שנכתב על ידי עמית נויפלד ב- Slow – הבלוג המומלץ ומעורר המחשבה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter